לפסק הדין בעניין גרונדשטיין נ' רשם החברות
רשם החברות סירב לרשום עיקול על מניות אדם בחברה, בין היתר, כיוון שמערכות המחשוב אינן מאפשרות זאת. במסגרת עתירה שהוגשה כנגדו, קבע ביהמ"ש כי הימנעות מרישום עיקול שהוטל בצו בית משפט מטעה את הציבור, וכי בשנת 2013 לא ניתן לקבל טענה שהדבר אינו אפשרי מבחינה טכנולוגית.
במסגרת תביעה שהגיש נאמן של קבוצת משקיעים כנגד מספר נתבעים, הוא הגיש בקשה להטלת עיקול זמני על מניות אחד הנתבעים. בית המשפט נענה לבקשתו, ומשכך, ביקש הנאמן לרשום את העיקול במרשם החברות, אלא שהרשם סירב לעשות כן.
על כן הגיש הנאמן בקשה למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב, להורות לרשם החברות לרשום במאגריו את אותו עיקול זמני.
לטענתו, אין הרשם יכול לעשות דין לעצמו ולהימנע מביצוע צו בית משפט. עוד טען, כי מרשם החברות הוא מרשם המניות היחיד שהינו פומבי ונגיש לציבור, ולכן אי רישום הצו כמוהו כהסתרת מידע מהציבור הרחב.
הרשם טען, כי אינו יכול לרשום את הצו מאחר שאינו 'מחזיק' בפועל במניות, וכי תוקף העיקול ממילא אינו תלוי ברישום, בהיות המרשם דקלרטיבי בלבד. עוד טען, כי גם מהבחינה הטכנית הדבר בלתי אפשרי, שכן מערכות המחשוב של המרשם אינן מיועדות לרישום עיקולים.
מוגבלות טכנולוגית - לא בשנת 2013
השופט חאלד כבוב קיבל את הבקשה. נקבע, כי רשם החברות הינו רשות ציבורית הכפופה לנהלים וחובות ככל רשות ציבורית אחרת, ובכלל זה לעקרון חופש המידע ולזכות הציבור לדעת.
נפסק, כי מאחר שלמרשם, כמאגר מידע ציבורי, יש עדיפות על פני כל מאגר פרטי, ברור שכאשר אדם מן היישוב מחפש מידע כמשקיע, לקוח, ספק או שותף פוטנציאלי- אך טבעי שיפנה אליו, ועל כן מחויבת הרשות להעניק לו את כל המידע הרלוונטי.
עוד נפסק, כי לא יתכן, שבמאגר ציבורי שכה רבים משתמשים בו, יופיע במתכוון מידע חסר, שהוא שווה ערך למידע מוטעה ומטעה.
השופט הוסיף ודחה את הטענה בדבר מוגבלותו הטכנולוגית של המרשם.
"בשנת 2013 בית המשפט לא מוכן לקבל טיעון לפיו בעיות של מוגבלות טכנולוגית מונעות תצוגה של רישום מסוים ובכך מונעות מן הציבור את אותו מידע... לא יתכן כי בעולם המודרני בו המדינה פועלת ללא לאות להנגשה של מרשמים ציבוריים שמטרתם לשפר את יכולתו של הציבור לפעול וכלכל את צעדיו, יעלה רשם החברות טיעון שכזה", כתב השופט, והורה לרשם להתארגן לוגיסטית, כך שתוך 45 יום ממועד מתן פסק הדין ירשמו צווי עיקול במאגרו.
לפיכך, העתירה התקבלה כאמור. הרשם חויב בהוצאות של 3,000 שקל.
טובת האזרח הפשוט
"הטלת החובה על הרשם לצרף לרישומיו מידע חשוב ורלוונטי לציבור, היא קביעה חשובה ביותר, אשר עושה עוד צעד לטובת האזרח הפשוט", מציין עו"ד דוד הרשקוביץ, העוסק בתחום דיני החברות.
הוא מסביר, כי "בפועל נקבע, כי אין הבדל בין המרשם ברשם החברות למרשמים אחרים כגון רישומי מקרקעין, רישומי משרד הרישוי ומרשמים אחרים. כן נקבע, כי זכות הציבור לדעת גוברת על טענות בדבר קשיים, ואין לרשות זכות להסתתר מאחורי טענות שכאלו, ועליה להתאים את עצמה לעידן בו אנו חיים."
לפסק הדין בעניין גרונדשטיין נ' רשם החברות
למדור: דיני תאגידים
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.