הסתדרות העובדים החדשה ניצחה בהליכים שנקטה נגד המעסיקה אך לא הייתה מרוצה מהפיצוי הנמוך. בערעור שהגישה לבית הדין הארצי היא הצליחה להגדיל את הפיצוי בכ-166%.
בית הדין הארצי לעבודה הגדיל לאחרונה את הפיצוי שתשלם "מסיעי שדרות-כהן ובניו" להסתדרות העובדים החדשה מ-75 אלף שקל ל-200 אלף שקל. בתוך כך נדחה ערעורה של המעסיקה לביטול הפיצוי כליל. שופטות הערעור הבהירו שרק פיצוי גבוה יכול להרתיע מעסיקים מפני סיכול זכותם החוקתית של העובדים להתארגן.
בינואר 2014 פנו להסתדרות חמישה עובדים של חברת ההסעות המעסיקה 100 עובדים ומעניקה שירותים לגופים ציבוריים בדרום הארץ, כדי לייסד ועד ולהיטיב את תנאי העבודה של עובדי החברה.
לאחר שמנהלי החברה גילו כי המארגנים מנסים להחתים עובדים על טפסי הצטרפות להסתדרות הם ערכו לשניים מהם שיחות שימוע לפני פיטורים בטענה להתנהלות לקויה.
פחות מחודש לאחר מכן, אחד המנהלים גילה במקרה על מפגש שקיימה ההסתדרות עם העובדים המארגנים והשעה לאלתר שניים מהם שהיו שותפים להתארגנות. הדבר גרם לבהלה גדולה בקרב העובדים שכבר חתמו על הטפסים ומשכך חזרו מהסכמתם להקמת הוועד.
בנסיבות אלה, במרץ 2014 פנתה ההסתדרות במיידי לבית הדין לעבודה בבאר שבע במטרה למנוע את הפגיעה בזכותם של העובדים להתארגן. בתוך כך היא ביקשה להחזיר את העובדים המושעים לעבודתם ולמנוע מהמעסיקה כל פעולה שמיועדת לסכל את ההתארגנות בחברה.
בנוסף דרשה ההסתדרות לחייב את החברה ושלושת חברי ההנהלה שלה בפיצוי של 200 אלף שקל כל אחד על הפגיעה בזכות ההתארגנות בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים.
לבינתיים, המעסיקה הקימה ועד חלופי שהחתים כ-50 עובדים על מכתב שהעביר ביקורת חריפה על התנהלותם של חמשת העובדים המארגנים והתנער מפעילותם. בכך, המעסיקה הצליחה "לחסל" את ההתארגנות תחת כנפיה של ההסתדרות.
באוגוסט 2014 בית הדין קבע שרק החברה תישא באחריות על התנהלותה החמורה. אף שבאותם הליכים נקבע כי מוצדק שהמעסיקה תשלם פיצוי "ברף הגבוה", הוחלט להתחשב במצבה הכלכלי ובעובדה שמדובר בחברה בינונית, והיא חויבה לשלם 75 אלף שקל בלבד.
חודש לאחר מכן החברה וההסתדרות ערערו על פסק הדין. בעוד שהחברה ביקשה להקטין ואף לבטל את הפיצוי שהוטל עליה, ההסתדרות ערערה על הסכום הזעום ועל כך שחברי ההנהלה יצאו ללא פגע למרות התנהלותם.
בלי לכבד גבולות
השופטות לאה גליקסמן (אב"ד), סיגל דוידוב-מוטולה ונטע רות התייחסו תחילה לערעורה של המעסיקה, במסגרתו היא טענה כי מאחר שבסופו של דבר העובדים התארגנו מחוץ להסתדרות הרי שאין הצדקה לחייבה בפיצויים.
השופטות דחו את טענתה והבהירו לה כי החיוב הכספי הוטל עליה בצדק משום ש"לא הפנימה ולא כיבדה את ההגבלות החלות עליה" בזמן ההתארגנות הראשונית.
לעומת זאת, ערעורה של ההסתדרות התקבל חלקית. השופטות אמנם דחו את דרישתה לחייב את חברי ההנהלה בפיצוי, אך הן מצאו לנכון להגדיל את סכום הפיצוי שהוטל על החברה.
בהקשר זה, השופטות ציינו כי לנוכח חשיבות ההרתעה מפני סיכול התארגנותם של עובדים יש הצדקה לחייב מעסיקים בסכומים גבוהים. השופטות אף הפנו למקרים דומים שבהם חויבו מעסיקים בפיצויים שנעו בין 100-300 אלף שקל.
לפיכך, השופטות החליטו להגדיל את הפיצוי שנפסק בבית הדין האזורי בעוד 125 אלף שקל, כך שסכום הפיצוי הכולל להסתדרות יעמוד על 200 אלף שקל. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המעסיקה: עו"ד דיני עבודה יוסף פנחס כהן
- ב"כ הסתדרות העובדים החדשה: עו"ד מיכל גריידי ועו"ד אלעד מורג
עו"ד רמה לשם
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.