האח ביקש מעבר רחב מהמגרש של אחיו ואשתו אבל הם סירבו בטענה שזה יהפוך את הבית שלהם ללא חוקי. בית המשפט קבע כי עליהם לאפשר זאת מכוח התחייבותם לאב המנוח
בית המשפט למשפחה בפתח תקווה הורה לאחרונה לבני זוג להרוס חומה שמונעת מאחי הבעל לבנות על החלקה הצמודה שירש מאביו כיוון שהצרה את המעבר ביניהן. השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה כי כשקיבלו את החלקה התחייבו בני הזוג להרחיב את המעבר כדי לאפשר לאביהם המנוח לבנות וההתחייבות תקפה גם כלפי היורש שלו. זכויותיו של האח, נקבע, לא צריכות להיפגע משום שלטענת בני הזוג הרחבת המעבר תגרום לכך שהבית שלהם יסטה מתוכנית הבנייה.
ב-1987 חתם אבי המשפחה על הסכם שיתוף עם בנו וכלתו (הנתבעים) במסגרתו העניק להם חלקה והם מצידם התחייבו לתת לו זכות מעבר קבועה ברוחב 2.5 מטר לחלקה הצמודה ולהרחיב את המעבר ל-3 מטר לתקופה של 5 שנים לצורך בנייה.
ב-1996 הוא הגיש נגדם תביעה בטענה שחסמו את המעבר ובפסק דין שניתן באותה שנה הם חויבו לפנות אותו ולהרחיב אותו למשך 5 שנים כדי לאפשר לאב לבנות על חלקתו. אלא שכעבור שנה האב נפטר לפני שהספיק לבנות ואת החלקה ירש אחד הבנים האחרים שלו (התובע).
בתביעה שהגיש נגד לפני 4 שנים טען התובע כי הנתבעים בנו חומה שהצרה את המעבר ומונעים ממנו לבנות בחלקה שירש כאשר היתר הבנייה שלו הותנה בקיומו של מעבר ברוחב 3 מטרים. הוא דרש לפיכך לחייב אותם להרוס חומה שהקימו, להעניק לו זכות מעבר ברוחב 3 מטרים לצמיתות ולאפשר לו לרשות הערת אזהרה לטובתו, תוך שציין כי ההתחייבות שלהם כלפי אביו המנוח חלות גם כלפיו בתור יורש.
הנתבעים טענו מנגד כי הרחבת המעבר תגרום לכך שהבנייה שהם ביצעו תהפוך ללא חוקית כיוון שביתם יסטה מהיתר הבנייה. הם ציינו שמדובר בתביעה קנטרנית שהוגשה כדי למרר את חייהם שכן לאורך שנים התובע לא עשה כל שימוש במעבר. עוד הם טענו כי פסק הדין שניתן לטובת אביהם בוטל בהתנהגות כיוון שאביהם לא מימש אותו.
גרמו לבעיה בעצמם
השופטת עידית בן-דב ג'וליאן קבעה כי בהסכם עם האב נקבע במפורש שהוא תקף גם ליורשי הצדדים ולכן ההתחייבות של הנתבעים חלה גם כלפי התובע. השופטת אמנם לא סברה כי התובע רשאי לרשום מכוחו הערת אזהרה אבל הוא כן זכאי להשתמש במעבר בהסתמך על ההסכם.
השופטת דחתה מכל וכל את הטענה שפסק הדין שניתן לאב המנוח ב-1996 בוטל בהתנהגות שהרי הסיבה שלא המשיך בבנייה הייתה מותו. הטענה ש"זנח" את ההסכם לא הייתה אמורה להיטען בנסיבות אלה, קבעה.
השופטת הוסיפה כי טענת הנתבעים שהרחבת המעבר תפגע בהם לא יכולה להתקבל לאחר שהתברר כי כשביקשו את היתר הבנייה הם לא הציגו בפני הוועדה המקומית את ההסכם ולא חשפו בפניה כי הם מחויבים לשמור על מעבר ברוחב מסוים. כלומר, הם גרמו למצב הבעייתי בעצמם.
עם זאת, השופטת לא סברה כי מגיעה לתובע זכות להשתמש במעבר של 3 מטרים לצמיתות. היא קבעה שבהסכם ובפסק הדין שניתן לאביהם הזכות נתחמה בזמן, וכך צריך להיות גם כעת.
בסיכומו של עניין השופטת הורתה לנתבעים להרוס את החומה תוך 60 יום ולהעניק לתובע זכות מעבר ברוחב 3 מטר ל-4 שנים. הנתבעים לא חויבו בהוצאות מאחר שחלק מטענות התובע נדחו והוא השתהה עם התביעה.
לפסק הדין תמ"ש 60350-05-16
- ב"כ התובע: עו"ד אילון עישר
- ב"כ הנתבעים: עו"ד מקרקעין מנשה יהודה משה
עו"ד עפר גמליאל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.