הזוג התגרש לפני מספר חודשים והאישה תבעה מבעלה לשעבר את כתובתה. הבעל טען שהיא "מורדת" ולא מילאה את חובותיה כאישה נשואה. בית הדין הרבני בירושלים דחה את טענות הבעל וציין כי זהו המקרה "הקלאסי" לחייב אותו בתשלום הכתובה.
בתביעה, שהוגשה כארבעה חודשים לאחר הגירושין, דרשה האישה את הסכום שנקבע בכתובה – 55,555 שקל.
בעלה לשעבר, הנתבע, טען כי בתקופת נישואיהם האישה לא מילאה את חובותיה לקיים עמו יחסי אישות, לטבול במקווה ולדאוג למלאכות הבית, ולכן יש להכריז עליה כ"אישה מורדת" שאינה זכאית לכתובתה.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין משפחה
כמו כן, לדבריו, היא נהגה לקלל אותו, לקרוא לו בכינויי גנאי ולהתכתב עם בחורים בפייסבוק — התנהגות המצדיקה שלילת הכתובה. הנתבע הוסיף כי היא זו שעזבה ודחתה את ניסיונותיו לשלום בית.
להוכחת טענותיו הזמין הנתבע את הרב שלו לעדות. האישה מצידה הגישה לבית הדין מכתב מהבלנית לפיו היא לא החסירה מעולם טבילה במקווה.
פייסבוק היה רק "חיפוש"
הדיינים הרב יוסף גולדברג, הרב דוד בירדוגו והרב מרדכי רלב"ג הבהירו בפתח דבריהם כי עדות רבו של הנתבע פעלה דווקא לחובתו.
הרב, שהיה מקורב לבני הזוג, סיפר כי לא ידוע לו שהאישה סירבה ללכת למקווה. כמו כן, בעקבות חשדות הבעל הוא נפגש עם האישה, והעיד שהיא הכחישה כי היא מנהלת קשרים עם גברים אחרים. הנתבע אף מעולם לא הלין בפניו כי אשתו מסרבת ליחסי אישות, למעט פעם אחת, ציין הרב.
באשר לקללות ולגידופים מצד האישה הבהירו הדיינים כי אמנם אישה שמקללת את בעלה "יוצאת בלא כתובה", אולם הכוונה היא לקללות המוטחות בבעל ללא סיבה.
במקרה זה, מחומר הראיות עולה שהקללות היו תגובה ישירה להתנהגותו המזלזלת של הבעל כלפיה ולכן חל עליהן הכלל "אין אדם נתפס על צערו".
כך, באחת ההתכתבויות כתבה האישה "גם אני סולדת ונגעלת בך" ונוסח זה מוכיח שהיא רק "החזירה" לו על אמירה דומה מצדו.
הדיינים קבעו כי לא היה פגם בשמירת האישה על הלכות נידה וקיבלו את מכתב הבלנית ועדות הרב בעניין זה.
בנוסף, קיבלו הדיינים את טענת האישה כי ההתכתבויות בפייסבוק היו רק "חיפוש" שנועד רק לגרום לבעל לקנא ולשוב אליה, והם לא הגיעו לכדי בגידה בו. לדבריהם, "אף שאין ראוי לפעול בדרך זו על פי כללי הצניעות, בפרט במשפחה שומרת מצוות, על כל פנים, מעשה כיעור אין כאן".
גם טענתו של הבעל כי אשתו סירבה לשלום בית נדחתה לנוכח עדותו של הרב כי האישה בכתה בפניו שהיא מעוניינת בשלום בית. גם הבלנית ציינה במכתבה כי התובעת תמיד רצתה שלום בית, הוסיפו הדיינים. לעומת זאת, מעדות הרב עולה שהבעל הוא זה שדרש כל העת את סיום הקשר ואכן הוא זה שיזם את הגירושין.
לאור כל זאת נקבע כי לא הוכחה עילה כלשהי לפטור את הנתבע מכתובתה של התובעת, אלא להיפך: "זהו המקרה הקלאסי לחייב את הבעל בכתובה", כתבו הדיינים ופסקו כי על הבעל לשלם לאשה 55,555 שקל דמי כתובתה.
- ב"כ התובעת: עו"ד פוגל משה
- ב"כ הנתבע: עו"ד הורביץ אלישבע [לילי]
* עורכת דין מורן בריק מילר עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.