רוכש של נכס גילה בדיעבד שהעירייה רשמה עליו בטאבו הערה לפיה ישמש כמקלט ציבורי. העניין הגיע לבית המשפט שהורה באחרונה למחוק את ההערה לאחר שנמצא כי העירייה לא הוכיחה שהייתה אסמכתא חוקית לבקש אותה.
ביולי 2014 נרשמה לטובת עיריית בני ברק הערת ייעוד על מחסן השוכן בסמוך למעונות הסטודנטים של אוניברסיטת בר אילן, ולפיה הנכס ישמש כמקלט ציבורי לשעת חירום. חודש לאחר מכן, חתמה אוניברסיטת בר אילן על הסכם למכירת המחסן לרוכש פרטי.
כשהרוכש פנה לרשום הערת אזהרה על שמו בנכס, הוא גילה את ההערה מטעם העירייה ודרש למחוק אותה. משרשם המקרקעין סירב והרוכש חשש שההערה הזו תפגע בזכויותיו בנכס, הוא הגיש ערר לממונה על המקרקעין.
הרוכש טען כי גילה על ההערה בהפתעה, רק לאחר חתימת הסכם המכר. הוא טען כי העירייה עשתה בעצם פעולת הפקעה במסווה, ורשמה את ההערה שלא כחוק, מבלי שהציגה לרשם מסמכים רלוונטיים כמו תכניות בנייה או היתרים תכנוניים שמאפשרים לייעד את הנכס לצורכי ציבור.
ערר זה נדחה ביוני 2015 לאחר שסגנית הממונה קבעה כי ההערה נרשמה כדין, וזמן מה לאחר מכן, החליטה האוניברסיטה – כמי שבעצמה נפגעה מההחלטה – לערער על ההחלטה בבית משפט המחוזי בתל אביב.
האוניברסיטה טענה, כי הרשם פעל בניגוד לתקנות המקרקעין שעה שרשם את הערת הייעוד מבלי שהוכח בפניו שיש לייעוד הציבורי מקור חוקי כלשהו כמו תכנית בנייה.
בתגובה, טענה העירייה כי ההערה נרשמה באופן חוקי לאחר שהוצגו לרשם המסמכים הדרושים. לטענה זו הצטרפו גם רשם המקרקעין והוועדה המקומית לתכנון ובנייה בני ברק. העירייה הוסיפה וטענה כי המערערת ידעה עוד מאז הקמת המבנה בשנות ה-60, שתכליתו לשמש כמקלט ציבורי, אך נמנעה מלעדכן את הרוכש.
איפה נכתב שהנכס מיועד לצרכי ציבור?
השופטת יהודית שיצר דחתה את טענות העירייה והגיעה למסקנה כי הדין עם המערערת. השופטת הסבירה כי רשם אינו יכול לרשום הערת ייעוד לטובת רשות מקומית מבלי שהוכיחה כי פעולה זו הכרחית מכוח חוק או תוכנית בנייה שמאשרים כי הנכס מיועד לצורכי ציבור.
השופטת קבעה כי במסמכים שצירפה העירייה אין כל אסמכתא תכנונית כזו שמאפשרת להסיק הנכס יועד לשמש כמקלט ציבורי, ובנסיבות אלה – ההערה נרשמה שלא כחוק ויש למחוק אותה.
יודגש, כי מאחר שמדובר בערעור על החלטת הרשם, השופטת נדרשה להכריע רק לגבי העניין הרישומי של ההערה והרוכש יצטרך להגיש תביעה רגילה ככל שיש לו טענות בנוגע לזכויותיו הקנייניות בנכס.
מכל מקום, בסיכומו של דבר רצונו של הרוכש התגשם וההערה תימחק. רשם המקרקעין, הממונה, עיריית בני ברק והוועדה המקומית חויבו כל אחד ואחת בהוצאות משפט של 5,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד דרור פרנקל, עו"ד דורית יוסף
- ב"כ המשיבות: עו"ד עדי אברונין, עו"ד אריאל יונגר
- ב"כ הרוכש: עו"ד אלי וייס
עו"ד ענת לוי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.