בעלי דירה בחיפה טענו ששכנם משתמש בחנייה הרשומה על שמם בטאבו כאילו הייתה שלו, ואף התקין בה מחסום חשמלי. למרות טענות השכן, לפיהן הוא מחנה בחניית המריבה שנים רבות בהסכמה, בית המשפט הורה לו להתפנות בתוך 30 יום.
בני הזוג, תושבי חיפה, רכשו לפני כשנתיים את הדירה שבה גרו בה ב-12 השנים האחרונות. זמן קצר לאחר מכן, הם פנו לשכן שמשתמש בחנייה הצמודה והמקורה שלהם שלהם בבניין, וביקשו שיפסיק ויפנה אותה באופן מיידי. השכן, שבינתיים אף התקין בחנייה שער חשמלי, סירב ובני הזוג הגישו נגדו תביעת פינוי בבית משפט השלום בחיפה.
התובעים טענו כי הנתבע השתלט על החנייה שלהם, מונע מהם להשתמש בה, והם נאלצים להחנות את רכבם בחנייה לא מקורה.
השכן השתלט על הרכוש המשותף?
פנו ל-עורך דין מקרקעין
הנתבע הגיב בדרישה לדחות את התביעה שלטענתו כבר התיישנה מזמן, שכן הוא משתמש בחנייה הזו עוד משנת 1975 – בהסכמת בעלי הדירה הקודמים. לטענתו, כל הדיירים שחיו בדירה של התובעים לאורך השנים השתמשו בחנייה הלא מקורה ולא טענו מעולם דבר כנגד השימוש שהוא עושה בחנייה המקורה.
לטענתו, התביעה הוגשה בחוסר תום לב, שכן אף אחד מהדיירים בבניין לא חונה בחנייה המוצמדת לדירתו, ובכל מקרה, התובעים ידעו שהוא חונה בחנייה הזו עוד כשהיו שוכרים, ובשתיקתם הם העניקו לו את הסמכות להשתמש בה כאוות נפשו.
התובעים הסבירו את שתיקתם בכך שעד לרכישת הדירה לא הייתה להם זכות חוקית לתבוע מהנתבע להתפנות. מעבר לזה, בעל הדירה הקודם סיפר להם שהנתבע לא קיבל ממנו כל הרשאה להשתמש בחנייה.
מי משלם את הארנונה?
השופטת סיגלית גץ-אופיר דחתה את טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבע. התביעה עוסקת במקרקעין מוסדרים הרשומים בטאבו על שם התובעים, ולכן אינה מתיישנת.
השופטת גם קיבלה את טענת התובעים בנוגע לזכות התביעה והבהירה לנתבע כי זכותם לתבוע אותו עקב השימוש בחנייה קמה רק לאחר רכישת הנכס בשנת 2014 – השנה בה הגישו את התביעה.
בשלב זה, דנה השופטת בשאלה האם הנתבע אכן זכאי להמשיך ולהשתמש בחנייה ולנוכח טענתו כי השתמש בה זמן ממושך באישור הבעלים הקודם. השופטת ניתחה את המצב המשפטי והגיעה לתשובה שלילית.
לפי השופטת, גם אם הבעלים הקודם לא פעל לפינוי הנתבע מהחנייה – "הסכמה שבשתיקה" עדיין לא מקנה לנתבע זכות קניינית חנייה לפי חוק המקרקעין.
השופטת הבהירה כי לא נרשמה לטובת הנתבע "זיקת הנאה" בטאבו המאפשרת לו להשתמש בחנייה, והוסיפה כי הוא גם לא הצליח להוכיח שחנה בה בהסכמה מאחר שלא הציג כל הסכם או הוכחה אחרת לכך.
"אינני סבורה כי עמידתם של התובעים על זכותם לעשות שימוש בחניה שיועדה לדירתם... יש בה משום חוסר תום-לב ובמיוחד נכונים הם פני הדברים, כאשר מדובר בחניה "נוחה יותר", מקורה, וכן חניה בגינה מחוייבים התובעים בארנונה...", סיכמה השופטת גץ-אופיר את פסק דינה, וקיבלה את התביעה.
השופטת הורתה לנתבע לפנות את החנייה תוך 30 יום, ואף חייבה אותו בשכ"ט עו"ד והוצאות משפט של 5,657 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד השאם דאוד
- ב"כ הנתבע: לא צוין בפסק הדין
* עורך דין תומר ברבי עוסק בדיני מקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.