הנהגת טענה כי הרוכב הוא שפגע בה, ואילו המדינה עמדה על כך שהיא סטתה מנתיבה. בניגוד לבית המשפט לתעבורה, המחוזי קבע כי נותרו ספקות באשר לאחריותה לתאונה.
בית המשפט המחוזי בחיפה הפך את פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בעכו, והחליט לזכות נהגת שנגזרו עליה עונשים של פסילת רישיון למשך 6 חודשים, וכן פיצויים וקנס בסכום כולל של 11,000 שקל – בעקבות תאונה בה נפגע רוכב אופנוע. השופט ערן קוטון קבע כי נותרו ספקות לגבי מידת אחריותה של הנהגת-הנאשמת לתאונה, ומתח ביקורת על מחדלי חקירה של המדינה.
המקרה התרחש בתחילת שנת 2010, בשעת בוקר בכביש מספר 4. נגד הנהגת הוגש כתב אישום ב-2012. לפי כתב האישום, בשלב מסוים, רכבה סטה מהנתיב הימני (שלא בבטחה) בו נסעה ופגע בקטנוע שנסע בנתיב השמאלי. לרוכב הקטנוע נגרמה חבלת ראש שכללה שברים בגולגולת, והוא נזקק לאשפוז.
באותה עת הבוחן שחקר את האירוע הלך לעולמו. משום מה המדינה התמהמה במשך כשנה וחצי בתשובתה לגבי המשך ניהול ההליך. בית המשפט לתעבורה הורה על ביטול כתב האישום, אך אפשר למדינה להגיש כתב אישום חדש אם תמצא לנכון.
ב-2015 כתב האישום הוגש מחדש. לפני כחצי שנה, בית המשפט לתעבורה קבע כי כתב האישום הוכח מעל לכל ספק סביר והרשיע את המערערת במספר עבירות על פקודת התעבורה, ובהן נהיגה רשלנית, חבלה של ממש, וגרימת נזק לרכוש או אדם.
טענתה העיקרית של הנהגת היתה כי התאונה התרחשה בנתיב הימני שבו נסעה, וכי היא לא סטתה לנתיב המשאלי. לגרסתה, היא שקלה לעבור לנתיב השמאלי ואף הפעילה איתות שמאלה, אולם החליטה שלא לעבור, ובשלב מסוים רכבה קיבל מכה במראה השמאלית מהקטנוע שפגע בו, ושהיא כלל לא ראתה מאין בא.
אלא שבית המשפט לתעבורה העדיף את מסקנותיו של של בוחן נוסף, שבחן את הדברים ב-2016, והעריך כי ההתנגשות אירעה בנתיב השמאלי, בין היתר לנוכח סימני בלימה בנתיב זה, ומיקום הקטנוע לאחר התאונה.
בערעורה המערערת טענה בין היתר כי נעשה חוסר צדק ופגיעה בזכותה להליך הוגן, משום ששני העדים היחידם שיכולים היו לשפוך אור על המקרה היו הבוחן הראשון שנפטר, ורוכב האופנוע, שלא העיד בבית משפט.
לא זכר כלום
ואכן, השופט קוטון סבר כי במקרה חריג זה, "הצטברו מחדלי חקירה ונתונים אובייקטיביים שפגעו ביכולתה של המערערת לנהל הגנתה כראוי. כן נגרם למערערת נזק ראייתי לאו בר תיקון אשר מצדיק הנחת הנחות לטובתה".
בהקשר זה השופט התייחס לפטירתו של הבוחן הראשון, ולמשך הזמן הארוך עד שהמדינה מצאה לנכון להשלים את החקירה. "התנהלות המשיבה בהקשר זה לא הוסברה או נומקה באופן מניח את הדעת. נוסף על האמור רוכב הקטנוע לא זכר דבר מן האירוע", כתב.
בנוסף, לאחר התייחסות מפורטת, השופט קיבל את טענות המערערת שלפיהן מספר נקודות לא נבדקו – ובהן שדה הראייה שלה לאחור, מידות הרכב, מהירות נסיעתה ומהירות נסיעת הקטנוע, ומיקומו של הקטנוע בשניות שלפני התאונה – הכל על מנת לבחון אם הקטנוע נסע על הנתיב השמאלי או שמא נסע מאחוריה וניסה לעקוף אותה.
בנסיבות אלה השופט קבע כי לא ניתן לקבוע מעבר לספק סביר כיצד נסע האופנוע, ולא ניתן לבטל את האפשרות שלפיה הרוכב נהג באופן פרוע או רשלני. התוצאה היתה זיכוי של המערערת, לנוכח הספק ממנו היא זכאית ליהנות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ערן דמרי
עוסק/ת ב-
תעבורה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.