השופטת הסבירה כי "בדרך זו, לאחר כארבע שנות נישואין בלבד, ניתן יהא לאפשר לנתבעת, אשר מימשה זכויותיה בחברת עמידר, לרכוש או לממן קורת גג לה ולשלוש ילדיה הקטינים".
השופטת הילה גורביץ שינפלד מבית המשפט למשפחה בחיפה הכריעה בשורה של סוגיות רכושיות ואחרות במסגרת סכסוך גירושין.
אחת הקביעות המעניינות בפסק הדין הייתה כי דירתם המשותפת של הצדדים – שנרכשה מעמידר – לא תחולק באופן שוויוני, כפי שנעשה בדרך כלל, וזאת בין היתר משום שמצבה הכלכלי של האישה קשה מזה של האיש.
השניים נישאו ב-2011 והתגרשו ב-2016. מנישואיהם נולד ילד אחד, כיום כבן 6. לאישה שני ילדים נוספים ממערכות יחסים קודמות.
ב-2015 הבעל תבע פירוק שיתוף ואילו האישה הגישה בין היתר תביעה למזונות הבן.
לגבי הרכוש, האישה (הנתבעת) טענה כי התובע נהג כ"שר כספים" ומידר אותה, ובהמשך אף הבריח כספים לכיסו. הנתבעת אף טענה שאינה צריכה להשתתף בכל החובות שבחשבון המשותף משום שחלק מהם באחריותו.
לעומת זאת, התובע טען כי משק הבית התנהל כולו מהחשבון המשותף בו הפקיד את כל משכורתו – ולכן הכל צריך להתחלק שווה בשווה.
בסוגייה זו השופטת הכריעה לטובת התובע, והבהירה כי מהעדויות והמסמכים שהוגשו, התברר כי "הנתבעת הייתה מעורה היטב בהתנהלות הכלכלית של המשפחה, היא ניהלה חשבון בנק נפרד, הייתה מודעת להיקף החובות וההתחייבויות...".
לעניין פירוק דירתם המשותפת שעתידה להימכר, הנתבעת ביקשה לחלק את תמורתה בחלקים לא שווים, לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון המאפשר לבית המשפט, במקרים מיוחדים, להורות על חלוקה לא שיוויונית.
בנקודה זו השופטת הכריעה לטובתה וקבעה כי כספי מכירת הדירה יחולקו כך שהתובע יקבל 36% ואילו הנתבעת 64%, לאחר שמצאה כי אכן מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות חלוקה שכזו.
בין היתר, השופטת לקחה בחשבון את העובדה שרכישת הדירה התאפשרה הודות להון עצמי שמקורו בזכויות הנתבעת כאם חד הורית לשני ילדים לא משותפים שלכאורה נפגעו זכויותיהם לקורת גג בעקבות זאת. כמו כן, השופטת התחשבה בכך שלתובע דירות נוספות על שמו.
"בדרך זו, לאחר כארבע שנות נישואין בלבד, ניתן יהא לאפשר לנתבעת, אשר מימשה זכויותיה בחברת עמידר, לרכוש או לממן קורת גג לה ולשלוש ילידיה הקטינים", כתבה.
דרך המלך
בכל הקשור למשמורת, השופטת קיבלה את תבעיתו של האב וקבעה כי המשמורת תהיה משותפת. בהקשר זה השופטת הבהירה כי בעיניה משמורת משותפת היא "דרך המלך", והאישה לא הצביעה על עילה כלשהי המצדיקה לסטות ממנה. כמו כן, השופטת התרשמה כי התובע הוא אב המבקש להיות מעורב וחושש שמעמדו ההורי יתערער.
מכאן השופטת ניגשה לדון בתביעת המזונות. בהקשר זה השופטת הזכירה כי לפי פסיקת בית המשפט העליון, כאשר ילד מעל גיל 6 נמצא במשמורת משותפת, מזונותיו חלים על הוריו באופן שוויוני, ללא העדפה מגדרית ובהתאם ליכולותיהם הכלכליות.
מחד השופטת סברה כי טענותיה של האם בנוגע להוצאות הילד היו מופרזות ביותר. מאידך, האב היה מעורפל בנוגע להתנהלותו הכלכלית, אולם הוכח כי הוא מרוויח הרבה יותר ממנה, כך שיחס ההכנסות ביניהם עומד על שיעור של 20% לאם ו-80% לאב.
בסיכומה של סוגייה זו נקבע כי האב ישלם 1,400 שקל לחודש למזונות הילד וכי ההורים יישאו בשיעור של 20% האם ו-80% האב בהוצאות החינוך. הוצאות חריגות יחולקו שווה בשווה.
עו"ד רותם גליקסברג
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.