כשמרשם המקרקעין עבר הסבה למערכת ממוחשבת ב-1991 הושמטה הערה על הפקעת קרקע בחולון לטובת העירייה. תביעת רשלנות שהוגשה נגד הרשם התקבלה: ״היה צריך לפקח ולבדוק בשבע עיניים״.
השופט חיים טובי קיבל לאחרונה תביעה נגד רשם המקרקעין שהגישו חברה ושתי נשים שרכשו קרקע בחולון בשנים 1998 ו-2002. השלוש גילו לאחר הרכישה כי חלק נכבד מהקרקע מופקע לטובת העירייה והדבר לא הופיע במרשם המקרקעין עקב טעות אנוש.
הקרקע בה מדובר מורכבת משתי חלקות והייתה בעבר בבעלות שלושה אנשים. שליש מהשטח נמכר ב-1998 לחברה בשם ״ב.ש.ב שיווק קרקעות״. שליש נוסף נמכר באותה שנה לאישה פרטית שב-2002 מכרה את חלקה לשתי נשים אחרות.
שנים קודם לביצוע העסקאות, ב-1961, פורסמה הודעה בדבר כוונת העירייה להפקיע חלק מהשטח מכוח הרשאה שהעניק לה שר האוצר. הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון פרסמה ב-1966 תוכנית מפורטת שייעדה את השטחים שהופקעו לטובת ״שטח ציבורי פתוח״.
ב-1991 כשמרשם המקרקעין הוסב לרישום ממוחשב (במקום רישום ידני) הושמטה בטעות הערת האזהרה ביחס להפקעה. רק ביולי 2004 תוקנה הטעות. כתוצאה מכך, כשהחברה והנשים רכשו את השטח הן לא ידעו על ההפקעה.
פנייתן לעירייה לבטל את ההפקעה סורבה וב-2007 הן תבעו את רשם המקרקעין ודרשו פיצוי כספי. לטענתן, לפני הרכישה הן הוציאו נסחי רישום של החלקות ונוכחו לדעת שהן נקיות משיעבוד או זכויות של צדדים שלישיים. רק ב-2004 ביקשו למכור את השטח וגילו בדיעבד שרובו הופקע לפני שנים רבות.
רשם המקרקעין הודה כי אירעה ״טעות מצערת״ שבגינה הושמטה הערת ההפקעה שהייתה רשומה במרשם הידני. עם זאת הוא טען שלא מדובר ברשלנות ואם ייקבע שהתובעות זכאיות לפיצוי לא הוא צריך לשלם אותו. הוא הוסיף כי יש לייחס לתובעות אשם תורם שכן הן לא בדקו את המצב המשפטי והתכנוני בעירייה ואם היו עושות כן היו מגלות בנקל כי חלק מהחלקות הופקע.
רשלנות חמורה
השופט חיים טובי מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את התביעה. הוא הבהיר שלא אחת נקבע בפסיקה שעל אף שתפקיד הרשם הוא טכני בעיקרו עדיין יש לו חובות ואחריות שסטייה מהן עשויה ליצור התרשלות.
״אין צורך להכביר מילים בדבר חשיבותו של רישום אמין, נכון ומדויק של נכס מקרקעין״ כתב השופט והדגיש כי העדרו של רישום המשקף נכונה את מצבו של הנכס בפועל עלול לגרום ל״תאונות משפטיות״, כפי שאכן אירע במקרה זה.
השופט קבע כי לו בוצעה ההעתקה כפי שצריך בתהליך הסבת המרשם לממוחשב הטעות הייתה נמנעת. לדבריו, אף שמדובר בטעות אנוש מצערת, התוצאה היא רשלנות חמורה שכן על רשם המקרקעין מוטלת החובה במסגרת תפקידו כממונה על המרשם לפקח ולבדוק ״בשבע עיניים״ שהמרשם משקף נכונה את הזכויות.
הוא הוסיף כי גם אם התובעות היו בודקות את מצבן התכנוני של החלקות במחלקת ההנדסה בעירייה ״בשקידה ראויה״ הן לא היו יכולות לגלות כי השטחים הופקעו זה מכבר.
השופט הבהיר כי הפיצוי לתובעות צריך לשקף את ההפרש שבין שווי הקרקע שנרכשה על ידן בהתעלם מההפקעה לבין שוויה של יתרת הקרקע לאחר גריעת שטחי ההפקעה.
בסופו של דבר חויב הרשם לשלם לחברה 108,484 שקל וסכום זהה לשתי התובעות האחרות ובסך הכל 216,968 שקל. עוד הוא חויב בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 25,000 שקל.
- ב״כ התובעות: עו"ד איתן ארז
- ב״כ הנתבעת: עו"ד אורלי אמיתי
עו"ד מאיר אסולין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.