גבר שעזב את אשתו טען כי היא אינה זכאית לכתובה משום שעברה שלוש הפלות, או כהגדרת התלמוד – בשל היותה "אישה שמוחזקת לנפלים". הדיינים העמידו אותו על טעותו והורו לו לשלם לאישה 300 אלף ש'.
בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב קיבל תביעתה של אישה שנישאה בשנת 1999 והתגרשה ב-2014, ללא ילדים, וחייב את בעלה לשעבר לשלם לה 300 אלף שקל על כתובתה. טענתו כי האישה לא זכאית לכתובה משום שלא הצליחה להחזיק ילדים ברחמה זכתה לתגובה רועמת.
בהסכם הגירושין שנחתם בין בני הזוג לשעבר נקבע כי הם יתגרשו באופן מיידי ולאחר מכן בית הדין הרבני ידון ויכריע בענייני הכתובה, חלוקת הרכוש והזכויות הפנסיוניות. עוד צוין שם כי מעבר לכך לשניים אין תביעות אחד כלפי השנייה.
ב-2014 הם אכן התגרשו ונמשכו הדיונים בתביעת הכתובה של האישה. שנתיים לאחר מכן היא אף הגישה תביעה לחלוקת הרכוש למרות האמור בהסכם.
התובעת טענה כי ביקשה כל הזמן שלום בית, והגירושין באו לעולם מכיוון שהבעל סירב ועזב אותה לטובת נשים אחרות, ואף הביא לעולם ילד מאישה זרה עוד בהיותו נשוי.
בתביעתה היא דרשה חצי מסכום הכתובה שעמד על מיליון שקל, וכן חצי מהרכוש. בנוסף היא תבעה גם פיצוי נזיקי. בשלב מאוחר יותר של ההליך, התובעת הסכימה שתביעת הכתובה תעמוד על 300 אלף שקל.
הנתבע הכחיש קשר עם נשים אחרות במהלך החיים המשותפים והודה שיצר קשר עם אישה אחרת שהרתה ממנו עוד לפני הגירושין, אולם לדבריו רק לאחר שהאישה עזבה את הבית.
לדבריו, הגירושין באו בשל העובדה שהאישה לא הצליחה להביא ילדים לעולם והפילה שלוש פעמים, כשבכל פעם העובר לא הצליח להתפחתח. משכך הוא טען כי האישה אינה זכאית לכתובה כדין "אישה שהוחזקה לנפלים" – כך מגדיר התלמוד אישה שהפילה שלוש פעמים.
ההפלות כעונש לבעל
הרב מאיר פרימן (אב"ד) הסביר כי באופן עקרוני האישה לא הפסידה את כתובתה, מאחר שהבעל הוא שרצה בגירושין, יזם את הריחוק ויצר קשר עם אישה אחרת בעודו נשוי, ואילו התובעת רצתה לשקם את הנישואין.
לאחר מכן, הדיין פרימן בחן את העילה ההלכתית שהעלה הבעל לשלילת הכתובה. הדיין הציג סקירה ענפה של הדעות השונות, מרש"י והרמב"ם ועד השולחן ערוך, בסופה הבהיר כי "מאחר שהבעל הוא המחויב במצוות פרייה ורבייה ולא האישה – רואים את ההפלות כעונש לבעל שלא זכה להיבנות מהאישה ולקיים את המצווה המוטלת עליו. מאחר שאין רואים את ההפלות כמום באישה – אין האישה מפסידה כתובתה".
כמו כן, הדיין קבע – שוב לאחר הצגת דעות שונות לאורך הדורות – כי "אישה שהוחזקה לנפלים" זכאית אף למה שנקרא "תוספת כתובה" (לרוב סכומים גבוהים מעבר לסכומים מסורתיים נחשבים בגדר "תוספת" לכתובה).
לאחר שהרב מאיר קאהן והרב יצחק רפפורט הסכימו עם מסקנותיו של הרב פרימן, בית הדין קבע כי הנתבע ישלם לגרושתו 300 אלף שקל.
בכל הקשור לחלוקת הרכוש, נקבע כי האישה רשאית להגיש בקשה למתן צו לגילוי מסמכים כדי לגלות את רכוש הבעל. בעניין זה הוסבר כי "אם יימצאו לבעל זכויות או רכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים, בסך העולה על 600,000 ש"ח, תהייה האישה זכאית למחצית מהרכוש שמעל הסך האמור".
בתוך כך הדיינים החליטו לדחות את תביעת האישה לפיצוי נוסף שכן התביעה מנוגדת להסכם הגירושין.
- ב"כ התובעת: עו"ד אבי גפן
- ב"כ הנתבע: טו"ר קלמן זילבר
עו"ד אלי גבריאל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.