ההורים התחננו לבית המשפט שלא יגדע את השושלת המשפחתית, אך השופטים הדגישו כי אין הוכחה שבנם רצה להביא ילדים אחרי מותו
הנושא של הפריית זרע של נפטר הפך למרבה הצער אקטואלי מאוד מאז ה-7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל. מדובר בסוגיה מורכבת המשלבת בתוכה שאלות רבות מתחומי המשפט השונים וזכויות האדם, המוסר, החברה והדת. יש הטוענים כי הפריה לאחר המוות עולה בקנה אחד עם עקרון כבוד האדם ומימוש רצונו הבסיסי בהמשכיות, מה גם שהבאת ילד לעולם כאשר קיימת משפחה חמה, אוהבת ותומכת ברקע עדיפה על הבאת ילד לעולם מתרומת זרע, אשר מטבע הדברים אין בה את היתרון באפשרות הקודמת. מנגד, יש הטוענים כי בהתרת הפריה כזאת פוגעים בטובת הילד בשני מובנים: יתמות מתוכננת ושימוש בילד כאמצעי ולא כמטרה.
עד כה, חרף הצעות חוק שהונחו על שולחן הכנסת ודיונים אינטנסיביים בחודשים האחרונים, הפריה לאחר המוות טרם עוגנה בחוק. הסוגיה מוסדרת רק בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה מ-2003, שמעניקות מעמד בכורה לבת הזוג של המנוח ולהוריו של הנפטר לעומת זאת אין מעמד חוקי בעניין. ההנחה של היועמ"ש שזוהי החלטה אינטימית של האדם ושל בת זוגו בלבד, והיא האדם המתאים לייצג את עמדתו באשר לרצונו בצאצאים מזרעו לאחר המוות. כך יוצא, ולטעמי שלא בצדק, שאם לנפטר לא הייתה בת זוג או אם בת הזוג סירבה לשתף פעולה,אי אפשר לייחס לו רצון להביא ילדים לאחר מותו ואי אפשר לאפשר הפריית הזרע של הנפטר. מכאן, שהנחיות היועמ"ש אינן מכוונות למצב שבו הורי הנפטר מבקשים להפרות את תאי הזרע של בנם, אם אין לו בת זוג שמעוניינת בכך ועל הנחיות היועמ"ש בעניין זה השמעתי ביקורת, בכתב ובעל פה, בהזדמנויות רבות ושונות ונמניתי בין הקוראים לשינוי המצב המשפטי .
בנוסף לכך, ההנחה שעליה מתבסס היועמ"ש אינה ישימה כיום לנוכח השינויים בנורמות החברתיות במוסד המשפחה. הרי כיום המבנה המסורתי המשפחתי אינו היחיד: ישנן משפחות חד־מיניות, חד־הוריות, אומנה ועוד. מכל מקום, הורים שיבקשו להפרות את זרע בנם יצטרכו לשכנע את בית המשפט כי בנם ביקש להביא לעולם ילדים לאחר מותו, והוכחת עניין זה אינה קלה כלל וכלל ומדובר בקשוי ממשי שאין להמעיט בערכו.
לא בכדי, נדחו לאחרונה בשתי ערכאות ערעור ובעקבותיו בקשת רשות ערעור שהגישו הורים על החלטה של בית המשפט לענייני משפחה הדוחה את בקשתם להשתמש בזרע בנם המנוח לצורך הבאת צאצא ממנו. סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, שאול שוחט, והשופטים עינת רביד ונפתלי שילה, קבעו פה אחד שאין אינדיקציה ברורה לכך שזה היה רצון המנוח.
בנם של המערערים, שהיה חובב רכיבת אופנועים אקסטרימית, נהרג לפני כארבע שנים בתאונת דרכים כשהוא בן 25 בלבד. הוא התיר אחריו זוג הורים, ואחות על הספטקרום האוטיסטי שנמצאת במצב רפואי מורכב. הוא מעולם לא היה נשוי ובמותו לא הייתה לו בת זוג. לאחר פטירת הצעיר ולבקשת הוריו, נשאב מגופו זרע שנשמר בבית החולים "אסף הרופא".
כשנה לאחר הטרגדיה שפקדה אותם, הגישו ההורים תביעה לבית המשפט למשפחה, במסגרתה עתרו להתיר להם לעשות שימוש בזרע בנם המנוח לצורך הפריית ביצית של אם מיועדת אותה הם יבחרו, וישמשו לו סבים.
במסגרת ההליך נשמעו עדויות התומכות לכאורה ברצון המנוח להמשכיות. חברת משפחה העידה שהמנוח מסר לה ש"אם חס וחלילה יקרה משהו – הוא סומך על הוריו שיידעו מה לעשות", כשלעמדת התביעה הכוונה היא להבאת ילדים מזרעו. לכך התווספה עדות של חבר של המנוח, שסיפר כי במהלך שהותם בחושה בסיני המנוח אמר לו שאם חלילה יקרה לו משהו, הוא מצפה ממנו להגיד להוריו "שיעשו הכול על מנת להביא ממנו ילדים".
באוגוסט האחרון דחה בית המשפט את התביעה בנימוק שלא קיימות אינדיקציות ברורות וחד משמעיות לכך שהמנוח רצה להוליד ילדים אחרי מותו. מכאן הערעור שהגישו הוריו למחוזי.
תכננו את החיים, לא את המוות
לטענת ההורים במידה שערעורם יידחה, ובהתחשב במצבה הרפואי המורכב של בתם היחידה שנותרה בחיים, התוצאה תהיה גדיעת השושלת המשפחתית. לטענתם, בית המשפט טעה כשלא כיבד את רצון בנם כפי שמשתקף מהעדויות שנשמעו.
מנגד טענה היועצת המשפטית לממשלה כי משלא הייתה למנוח בת זוג, ולא הוכח בראיות מוצקות כי רצה ילדים אחרי פטירתו, הרי שפסק הדין נכון ואין להתערב בו.
שופטי בית המשפט המחוזי קבעו שהצדק עם היועמ"שית. לדבריהם, צדק בית המשפט כשקבע כי האמירות שנטען כי המנוח אמר אינן עומדות בנטל הכבד להוכחת רצון להבאת ילדים לאחר המוות.
ביחס לאמירה שלפיה אם יקרה משהו למנוח הוריו "יידעו מה לעשות", הסכימו השופטים כי מדובר באמירה אמורפית שלא בהכרח מלמדת על רצון לשימוש בזרע לאחר המוות.
גם עדות החבר שלפיה המנוח ביקש ממנו לפעול לקידום הבאת צאצא מזרעו אחרי מותו, קרסה לחלוטין כשהודה על דוכן העדים שהשניים כלל לא שוחחו על ענייני מוות ושאיבת זרע. הלכה למעשה, התברר כי הם שוחחו על רצון המנוח בחוויות משותפות עם הילדים שייוולדו לו, כלומר כשהוא עודנו בין החיים. בנסיבות אלה לא נותר לשופטים אלא לדחות את הערעור.
כאמור, על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות לבית המשפט העליון שנדחתה לפני מספר ימים על ידי השופט נעם סולברג.
לפיכך, עד שתוסדר הסוגיה בחקיקה ועל מנת שניתן יהיה לאפשר הפריית זרעו של נפטר, ההמלצה לכל מי שחפץ בהבאת ילדים לעולם לאחר פטירתו, לנקוט בצעדים אקטיביים כמו למשל להקפיא זרע ולהכין מסמך בדמות תצהיר שבמסגרתו יפרט על רצונו ויבקש מבית המשפט להתיר להוריו להשתמש בזרעו לצורך הפרייתו.
- ב"כ המערערים: ד"ר יאיר שיבר
- ב"כ היועמ"ש: עו"ד אורלי לוי מנצור
עו"ד עדי חן עוסקת ב- דיני משפחה, המשכיות, ירושות וצוואות. יו"ר פורום משפחה ארצי בלשכת עורכי הדין ונציגת לשכת עורכי הדין בדיונים בכנסת בהצעת חוק ההמשכיות והצעת חוק שימוש בזרע של נפטר לשם הולדה.
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.