בהסכם גירושים הסכימו פרודים שדירתם תועבר לאישה, כש"עם" מכירתה אחרי הגיע בתם לבגרות - יקבל הבעל 50% משוויה. המחוזי: "העובדה שלא נכתב 'אם' פועלת לטובתו"
הורים לפעוטה חתמו על הסכם גירושים שלפיו דירתם תועבר במלואה לאישה, על מנת לספק מדור ראוי לבתם. בהסכם נקבע ש"עם מכירת הדירה" לאחר הגיע הבת לגיל 18, תועבר לבעל חצי מתמורתה. שופטי המחוזי בתל אביב שאול שוחט, נפתלי שילה ועינת רביד, קיבלו את טענת הבעל לפיה הכיתוב "עם" להבדיל מ"אם" מחייב את מכירת הדירה, משבתו בגרה מזמן.
בשלהי 1991 נולדה למערער ואשתו המנוחה בתם המשותפת. בינואר 1995, כשבתם הייתה כבת 3.5, הם חתמו על הסכם גירושים שלפיו חלקו של הבעל בדירה יועבר לאישה, על מנת לספק קורת גג ראויה לפעוטה. עוד נקבע בהסכם ש"האישה מתחייבת שלא למכור את הדירה עד הגיע הבת לגיל 18", כאשר "עם מכירת הדירה לאחר המועד הנ"ל – תמסור לידי הבעל 50% משווי המכירה".
אף שלבת מלאו 18 כבר ב-2009, הדירה טרם נמכרה. בתביעתו סיפר הבעל שהוא וגרושתו הציעו אמנם את הנכס למכירה אלא שלפני כ-4 שנים נפטרה האישה ממחלה והניסיונות פסקו. טענתו הייתה שהגיעה העת למכור את הדירה ולשלם לו את מחצית שוויה, העומדת לטענתו על 974 אלף שקלים.
לפני שנה דחה בית המשפט למשפחה בתל אביב את התביעה שניהל נגד בתו, יורשת הדירה על-פי צוואת האם המנוחה. השופטת ציפי כהן אביטן הדגישה שעל-פי הסכם הגירושים זכאי הבעל לחצי מהדירה רק לאחר מכירתה, ולא קודם לכן. משלא נקבע בחוזה מועד מוגדר למכירת הנכס, נימקה השופטת, הרי שהתביעה הקדימה את זמנה ועל כן תידחה. מכאן הערעור שהוגש למחוזי בפברואר אשתקד.
נכה וחסר בית
לטענת האיש, נכון להיום הוא חסר בית הסובל ממאה אחוזי נכות, ונאלץ לגור אצל חברתו שעלולה בכל עת לסלקו. לשיטתו, עצם העובדה שנרשם בהסכם "עם מכירת הדירה" ב-ע' ולא ב-א' מובילה למסקנה שקיימת חובה למכור אותה אחרי הגעת בתו לגיל 18, ולא מדובר באופציה בלבד. מנגד טענה הבת, שאין להתערב בפסק הדין משלא הוכח כי על-פי הסכם הגירושים חלה חובה למכור את הנכס אחרי הגיעה לבגרות.
אבל השופט שילה דחה את טענת הבת ואימץ את זו של אביה. "מאחר שנאמר 'עם מכירת הדירה' ולא 'אם', ברור שכוונת הצדדים הייתה שהדירה תימכר לאחר שימלאו לבת 18 שנים. אין היגיון בפרשנות המשיבה לפיה היא יכולה למנוע את מכירת הדירה לעולמי עד והתוצאה תהיה שהמערער לעולם לא יקבל את הסכום הכספי המגיע לו על פי ההסכם", כתב.
לדברי השופט, עמדת הבת לפיה מכירת הדירה נתונה לבחירתה אינה סבירה, ומביאה לתוצאה שהסעיף הרלוונטי בהסכם הגירושים לא יתקיים ויהפוך לאות מתה. "פגיעה כה בוטה בזכות המערער לקבל את חלקו בנכס העיקרי, אם לא הבלעדי שהיה לו, הייתה צריכה להיות כתובה במפורש", הדגיש.
בתוך כך קבע השופט שפרשנות ההגנה להסכם עולה כדי חוסר תום לב, שכן עיון בו מגלה שהענקת הדירה למנוחה נועדה לספק לבתם מדור ראוי עד הגיעה לבגרות. משמטרה זו מולאה ולבת - שהינה כיום בת 33 - סופקה קורת הגג, הרי שתם הרציונל מאחורי העיכוב במכירת הדירה, וקמה למערער הזכות לממש את חלקו.
לפיכך השופט קבע שהבעל זכאי למחצית משווי הדירה, וכי בתו תשלם לו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 40 אלף שקלים. יתר שופטי המותב הצטרפו לקביעתו.
- ב"כ המערער: עו"ד צבי רוטברט
- ב"כ המשיבה: עו"ד משה פרץ
עו"ד רחל דון יחייא
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.