האיש הגיש שתי הצעות במכרז לרכישת קרקע עירונית. כשההצעה הגבוהה זכתה הוא לא שילם את התמורה והזכייה עברה לחברה נוספת בבעלותו, שהגישה הצעה נמוכה יותר. המחוזי חייב אותו ב-4.5 מיליון ש' אך ערעור שהגיש התקבל
בית המשפט העליון קיבל לאחרונה בדעת רוב ערעור שהגישו יזם והחברה שבבעלותו על פסק דין שחייב אותם לפצות את עיריית בת ים ב-4.5 מיליון שקל. בבסיס התביעה של העירייה עמד מכרז שפרסמה לרכישת קרקע בעיר. היזם הגיש שתי הצעות בשם חברות שבהן הוא מחזיק, וכשההצעה הגבוהה זכתה הוא לא קיים את ההסכם והזכייה עברה לחברה אחרת בבעלותו, שהגישה את ההצעה שהגיעה למקום השני. בית המשפט המחוזי פסק שהוא התנהל בחוסר תום לב אך שופטי העליון קבעו אחרת וביטלו את החיוב.
היזם הקים חברה בשם "אל מול הים" ובבעלותו גם 50% ממניות חברה אחרת בשם "נווה מול הים". ב-2010 פרסמה עיריית בת ים מכרז למכירת שטח בעיר. למכרז הוגשו חמש הצעות ועם כל הצעה הופקדה ערבות בנקאית של 500,000 שקל.
היזם הגיש הצעות למכרז בשם שתי החברות, שזכו במקומות הראשונים. הצעת חברת "אל מול הים" עמדה על סכום של כ-71 מיליון שקל, והצעתה של חברת "נווה מול הים" על כ-66 מיליון שקל.
ואולם, "אל מול הים" לא העבירה את הסכום שנדרשה להעביר לעירייה בהתאם למכרז (80% מהתמורה). בהתאם, בדצמבר 2010 הודיעה העירייה לחברה על ביטול זכייתה במכרז וחילוט הערבות הבנקאית. הזכייה נמסרה לחברת "נווה מול הים".
ב-2015 הגישה העירייה תביעה נגד היזם וחברת "אל מול הים". היא דרשה פיצוי בגובה ההפרש שבין הצעת "אל מול הים" לבין הצעתה של "נווה מול הים", בהפחתת הערבות שחולטה (סך של כ-4.5 מיליון שקל).
העירייה טענה שהנתבעים פעלו בחוסר תום לב בקיום החוזה ובמשא ומתן לכריתתו מאחר שהם נסוגו מההצעה הגבוהה כדי לזכות בפער שבין הצעת "אל מול הים" לבין הצעתה של "נווה מול הים".
היזם והחברה טענו כי הפיצוי היחיד שעומד לזכות העירייה הוא חילוט הערבות הבנקאית, כפי שכבר נעשה. הם הכחישו כי ביקשו לסגת מההצעה הגבוהה כדי לחסוך את הפער בין שתי ההצעות והדגישו כי מבחינת היזם, לא הייתה זהות אינטרסים בין שתי החברות, בהתחשב בכך שגובה אחזקותיו בהן שונה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שהיזם והחברה פעלו בחוסר תום לב רבתי בניהול המשא ומתן. בפסק הדין נקבע כי כבר בעת הגשת ההצעה מטעם "אל מול הים" היזם התכוון לזנוח את הצעתה אם הצעת "נווה מול הים" תהיה השנייה בגובהה, כדי לחסוך את הפער הכספי שבין ההצעות. בנסיבות אלה חייב בית המשפט את הנתבעים בפיצויי קיום, בסך 4.5 מיליון שקל.
בחרה לחלט
ואולם, השופט חאלד כבוב שדן בערעור היזם והחברה על פסק הדין, לא התרשם שהיזם פעל בחוסר תום לב. הוא קיבל את עדותו שלפיה בניגוד לשותפיו ב"נווה מול הים", הוא העריך את הזכייה במכרז בסכום גבוה יותר והיה מוכן להציע באמצעות החברה שלו סכום של 71 מיליון שקל כדי לזכות במכרז בעצמו. עם זאת, אחרי הזכייה התברר שאין לו אפשרות להשיג מימון לשם כך.
עוד קבע השופט כי "אל מול הים" אכן הפרה את החוזה בין הצדדים, בכך שלא העבירה את התמורה בהתאם לתנאי המכרז. התוצאה של ההפרה הייתה עשויה עקרונית להיות פיצויי קיום, שהיו מעמידים את העירייה במצב שבו הייתה אילו החוזה היה מקוים. ואולם, העירייה לא זכאית לפיצויי קיום מכיוון שבחרה לחלט את הערבות הבנקאית המוגדרת כפיצויים מוסכמים בהתאם לחוק.
העירייה חויבה בהוצאות בסך 50,000 שקל.
השופטת יעל וילנר הצטרפה לפסק הדין.השופטת רות רונן סברה בדעת מיעוט שהיזם פעל בתכסיסנות כשניגש למכרז באמצעות שתי חברות וכי יש לדחות את הערעור.
- ב"כ המערערים: עו"ד אבי שרף, עו"ד דנה שוורץ אשתר
- ב"כ המשיבה: עו"ד תמר באומרינד-איגרא
עו"ד יצחק וכטל
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.