היזמית תלתה את העיכוב בנסיבות שאינן בשליטתה, אך השופט דחה את תירוציה וקבע שעליה לשאת באחריות על חמשת חודשי האיחור
בית משפט השלום בתל אביב חייב לאחרונה יזמית תמ"א 38 לשלם כ-185 אלף שקל לשני זוגות רוכשים שדירתם התקבלה באיחור. בין היתר תירצה היזמית את העיכוב בימי סגר שהוכרזו מעת לעת במהלך הבנייה, מה שמנע לטענתה את כניסת הפועלים לאתר. אלא שהשופט רונן אילן קבע כי גרסת היזמית לא הוכחה ושעליה לשאת באחריות לכך שלא עמדה בזמנים שנקבעו בהסכם.
בדצמבר 2015 יצרו לראשונה התובעים, שני זוגות, קשר עם היזמית, בנוגע לרכישת שתי דירות בפרויקט שיפוץ ותוספת בנייה ברחוב הזמיר שבקרית-אונו. חודשיים לאחר מכן נחתמו הסכמי המכר, לפיהם התובעים ירכשו כל אחת מהדירות תמורת כ-3 מיליון שקל.
עוד נקבע בהסכמים כי בכפוף לתשלום מלוא התמורה מתחייבת היזמית למסור לרוכשים את הדירות "לא יאוחר מתום 24 חודשים שימנו החל ממועד תחילת הבניה בפועל". בפועל עברו התובעים להתגורר בדירות בינואר 2019.
בתביעה שהגישו לבית המשפט מספר חודשים לאחר מכן, תבעו הרוכשים פיצוי בשל כ-5 חודשי איחור במסירה. לשיטתם, פרשנות המונח "מועד תחילת הבניה בפועל" שבהסכמים היא מועד הוצאת היתר הבנייה, אשר התקבל בסוף יוני 2016. בהינתן הסכמה מצדם לחודש דחייה נוסף, הם טענו כי היה על היזמית למסור להם את דירותיהם בסוף יולי – תחילת אוגוסט 2018 לכל המאוחר. בנוסף טענו הרוכשים שקיימים בדירות ליקויי בנייה. בסך הכול הועמדה תביעתם על-סך 343,868 שקל.
מנגד טענה היזמית שעבודות הבנייה החלו רק באוגוסט 2016 ולא עם הוצאת היתר הבנייה. בתוך כך נטען כי בתקופת הבנייה הוכרזו שוב ושוב ימי סגר שמנעו הגעת פועלים לאתר, עניין המהווה לשיטת היזמית "כוח עליון" שפוטר אותה מאחריות, לצד סיבות נוספות כמו ניכוי תקופת ה"גרייס" בת החודשיים.
הכול או כלום
תחילה קבע השופט אילן שהוא מעדיף את פרשנות הרוכשים למונח "מועד תחילת הבניה בפועל" שבהסכמים. לדבריו, קבלת עמדת היזמית תוביל למצב שבו יתאפשר לה להתחיל את מרוץ המסירה מתי שהיא רוצה ואין לקבל זאת, אלא יש לקבוע מועד ברור ונקוב היוצר ודאות לשני הצדדים.
בהמשך דחה השופט את התירוצים השונים שהעלתה היזמית לאיחור. אשר לטענת הסגר הוא כתב שהנתבעת אפילו לא ניסתה להראות מתי, אם בכלל, לא הגיעו עובדים לעבודה בפרויקט כתוצאה מסגר, והיא גם לא ציינה כמה עובדים נעדרו.
מסקנת השופט, אם כן, הייתה שהטענה לא הוכחה. אשר לתקופת ה"גרייס" הוא הבהיר שזו ניתנת בשיטת "הכול או כלום". כלומר, אם האיחור הינו עד חודשיים מהמועד המוסכם אין פיצוי בכלל, ואם הוא יותר מחודשיים הפיצוי הוא החל מהיום הראשון. כאן האיחור עולה על חודשיים.
השופט סיכם שעל היזמית לפצות את שני הזוגות בשל איחור של כחמישה חודשים במסירת הדירות, בסך של כ-150 אלף שקל. עוד חויבה היזמית לשלם לרוכשים כ-10 אלף שקל שגבתה מהם שלא כדין, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25 אלף שקל.
לצד זאת, השופט דחה את תביעת הרוכשים לפיצוי בשל ליקויי בנייה לאחר שקבע כי היא לא הוכחה.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אדיר שמואל
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.