בית המשפט דחה את טענת החברה כי תוספות בנייה שדרשו בעלי הדירות והעירייה הצדיקו את האיחור. נקבע כי מדובר בסיכון שלקחה על עצמה ועליה לשאת בתוצאות.
בית משפט השלום בחיפה חייב לאחרונה את יזמית הבנייה "ש. דורפרברג" לשלם כ-140 אלף שקל לבעלי דירות בבניין שעבר שיפוץ במסגרת תמ"א 38 עקב איחור של כ-5 חודשים בסיום הפרויקט. השופטת מירב קלמפנר נבון דחתה את טענת היזמית כי מאחר שהעיכוב נבע מדרישות שונות של בעלי הדירות והעירייה היא הייתה רשאית להאריך את תקופת הביצוע. נקבע כי היזמית לקחה על עצמה את הסיכונים בביצוע הפרויקט, ועליה לשאת בתוצאות החישוב השגוי של מועד המסירה.
בעלי הדירות בבניין שברחוב שלומציון המלכה בחיפה כרתו ב-2011 הסכם תמ"א 38, במסגרתו התחייבה היזמית לשפץ ולחזק את הבניין מפני רעידות אדמה, להרחיב את הדירות ולהוסיף להן ממ"ד ומרפסת תמורת זכויות בנייה ל-4 דירות חדשות.
בהסכם התחייבה היזמית לסיים את העבודות תוך 18 חודשים מיום שתקבל היתר בנייה. בתביעה שהגישו נגדה לפני כשנתיים וחצי טענו בעלי הדירות כי מבחינתם היזמית לא עמדה במועד המסירה כיוון שקיימים כשלים רבים בדירות וברכוש המשותף ולא ניתן אישור של מהנדס מוסמך. לפיכך הם עתרו בין היתר לפיצויים של כ-540 אלף שקל על הנזקים שנגרמו להם כולל עגמת נפש.
היזמית טענה מנגד התובעים הגישו תביעת סרק אף שקיבלו דירות משודרגות, שהושבחו במאות אלפי שקלים, וזכו בשיפור משמעותי באיכות החיים. עוד נטען כי הליקויים בבניין מינוריים ועובדה שהתקבלו אישור גמר בנייה וטופס 4.
היזמית ציינה עוד כי הייתה רשאית להאריך בכמה חודשים את תקופת הביצוע לנוכח דרישות וקשיים שונים שהציבו בפניה הדיירים והעירייה.
היזמית לא הסתפקה בכך ותבעה לחייב את הדיירים לפצות אותה ב-240 אלף שקל על עלויות בנייה שביצעה מעבר להתחייבויותיה בהסכם.
תגובת התובעים לטענה זו הייתה כי מעולם לא הסכימו לשאת בעלויות והיזמית אף לא דרשה מהם תשלום עד להגשת התביעה.
הסכימו להאריך – אבל לא עד כדי כך
מומחה שמונה מטעם בית המשפט לבדיקת מצב הבניין ציין בחוות דעתו כי רוב הליקויים שנותרו הם ברכוש המשותף ועלותם מסתכמת בכ-56 אלף שקל בלבד. השופטת מירב קלמפנר נבון הורתה ליזמית לתקן את הליקויים אך היא לא עשתה זאת.
מכל מקום, השופטת קבעה כי מחוות הדעת ומהראיות בתיק עלה כי התובעים הסכימו להארכה מסוימת בביצוע העבודות. עם זאת, המועד שבו יכלו לעשות שימוש סביר בדירותיהם היה באיחור של 4.83 מעבר למוסכם.
בתוך כך השופטת דחתה את טענת היזמית כי הייתה לה זכות להאריך את הביצוע בכמה חודשים נוספים. "הנתבעת היא אשר לוקחת על עצמה את הסיכויים והסיכונים בביצוע הפרויקט, משעה שהועברו אליה זכויות הבנייה", כתבה. "... ככל שנטלה הנתבעת סיכון בכימות לא נכון של מועד המסירה, אין לה להלין אלא עצמה".
השופטת דחתה גם את התביעה הנגדית. נקבע כי היזמית לקחה על עצמה את עלויות הפרויקט בהסכם, ואם רצתה שהדיירים יישאו בעלויות נוספות אליהן נגררה היה עליה לקבל את הסכמתם המפורשת.
לפיכך התביעה התקבלה באופן חלקי. נפסק כי היזמית תפצה את התובעים בכ-123 אלף שקל בהתאם לשיעור הפיצוי שנקבע בהסכם כולל פיצויים על עגמת נפש. לסכום זה התווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 17,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד נמרוד בכר
- ב"כ הנתבעת: יואב אבן, עו״ד תמ״א 38
עו"ד גיא יקותיאל
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.