איש מחשבים תבע פיצוי על הפרת זכויות היוצרים שלו בשורת פקודות שהגדיר עבור הישיבה. פסק הדין בתביעה סוקר את עמדת החוק, הפסיקה והמשפט העברי לגבי זכויות יוצרים בתוכנת מחשב.
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל תביעה להפרת זכויות יוצרים בתוכנה שיצר מנהל מערכות מחשוב עבור הישיבה החרדית-ליטאית מיר. נשיא בית המשפט, השופט אהרן פרקש, קבע כי התובע השקיע זמן, מאמץ, מיומנות וידע בגיבוש התוכנה, וזיכה אותו בפיצוי המרבי לפי החוק עקב העתקתה ללא הרשאתו.
התובע העניק לישיבה שירותי מחשוב בריטיינר בין השנים 2013-2006, כשלטענתו מלבד העבודה השוטפת, הוא כתב במיוחד עבורה, ובהשקעה של כ-1,260 שעות עבודה מחוץ לריטיינר, מערך של הגדרות מחשוב מיוחדות שמהווה תוכנה שנחשבת ל"יצירה ספרותית" בחוק זכויות יוצרים.
לאחר שהישיבה הפסיקה את ההתקשרות עמו התגלה לו כי איש המחשבים החדש שלה פרץ למערכת, שינה את הסיסמאות ושכפל את ההגדרות תוך הפרת זכויותיו.
במענה לתביעה הישיבה טענה כי עבודת התובע נעשתה במסגרת שירותי התחזוקה והוא קיבל עליה תשלום קבוע. לשיטתה, לא סוכם עמו בשום שלב שהוא זכאי לתוספת תשלום על ה"הגדרות המיוחדות", ומכל מקום, שום דבר ממה שביצע עבורה לא מוגן בזכויות יוצרים.
אחרי שהתקבלה חוות דעת מומחה מחשבים מטעם בית המשפט, הנתבעת הפנתה להמלצתו שלפיה לתובע אין זכויות יוצרים בהגדרות, וטענה כי מכל מקום פעולות השחזור שביצע מנהל המחשוב החדש שלה אינן אסורות בחוק.
במענה לטענות אלה התובע הפנה לכך שברמה המהותית המומחה תמך בטענתו כי עבודתו הייתה מקוריות – וזה מספיק להוכחת זכויות היוצרים שלו. כמו כן הוא טען כי בניגוד לעמדת הנתבעת, פעולות "גיבוי ושחזור" ללא הרשאה נחשבות להעתקה אסורה.
מסקנה משפטית שונה
שלוש שנים וחצי לאחר הגשת התביעה הנשיא פרקש החליט לקבל אותה בפסק הדין מעמיק שהתבסס לא רק על החוק, הפסיקה והספרות האקדמית אלא גם על המשפט העברי.
בשלב הראשון השופט קבע כי ממצאי המומחה מעידים כי ההגדרות שקידד התובע חוסות תחת ההגדרה של "יצירה ספרותית" המוגנת בזכויות יוצרים.
השופט הפנה לחקירת המומחה, במסגרתה הוא אישר שהתובע השקיע בשלבי העיצוב של ההגדרות המיוחדות "תכנון, מאמץ מחשבתי, זמן, ידע ומחשבה גבוהים יותר מהרגיל", כך שהתוכנה היא יצירה מקורית שלו.
אמנם, בסוף מסקנת המומחה הייתה כי לא הייתה כאן הפרת זכויות יוצרים, אלא שבהקשר זה השופט הבהיר כי המומחה זומן כדי לחוות דעה בתחום מומחיותו – מחשבים – ולא בתחום המשפטים, ולכן "אין מניעה לאמץ את חוות דעת המומחה בכל הנוגע לתחום מומחיותו... ובד בבד להסיק מסקנה משפטית שונה".
באשר לטענה כי מדובר בהעתקה מותרת נקבע כי היא הייתה מתקבלת לו הנתבעת הייתה משלמת לתובע עבור עבודתו או לחילופין מקבלת את הרשאתו – מאחר שהיא לא עשתה אף אחת מהפעולות האמורות, הרי שבוצעה כאן העתקה מפרה.
לגבי הפיצוי, השופט קבע כי לנוכח עגמת הנפש שנגרמה לתובע ובהתחשב בחומרת ההפרה, מגיע לו הסכום המרבי שקבוע בחוק זכויות יוצרים – 100 אלף שקל. בנוסף, השופט אסר על הנתבעת להשתמש בהגדרות והורה לה להעביר את השליטה עליהן לתובע.
מלבד הפיצוי הנתבעת תישא גם בהוצאות משפט לרבות חוות הדעת ובשכר טרחת עו"ד של 20,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד יניב קהת
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אהרן פרקש, עו"ד ד"ר יעקב ויינרוט
עו"ד בן ארד
עוסק/ת ב-
קניין רוחני
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.