בית המשפט קבע כי עיריית קריית שמונה תפצה על מפגע ברחוב, ואילו קופ"ח כללית וביה"ח זיו יפצו אותה על אבחון לקוי וטיפול רשלני בשבר ביד.
סגן נשיא בית משפט השלום, השופט רמזי חדיד, קיבל את תביעתה של תושבת קריית שמונה והורה לעייריה וכן לקופ"ח כללית ומדינה ישראל, לפצות אותה בסכום כולל של כ-148,000 שקל עבור תאונה שבה היתה מעורבת ובגין הטיפול הרפואי שקיבלה בעקבותיה.
התאונה קרתה בשנת 2010. התובעת – אישה כבת 65 – שברה את ידה השמאלית לאחר שנפלה על מדרכה מרוצפת באבנים בגבהים שונים.
לאחר מכן בקופת חולים "כללית" ערכו לה צילום ביד וגיבסו אותה. מספר ימים לאחר מכן היא המשיכה לחוש בכאבים והלכה אל בית החולים "זיו", אולם בסופו של דבר רק כעבור כחודשיים נוספים התגלה כי השבר לא אוחה באופן מושלם, והתובעת סובלת ממגבלה בתנועות והמשיכה לסבול מכאבים.
התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד עודד בולדו, טענה כי נפלה בשל המפגעים על המדרכה שהיתה לא תקינה. בהקשר זה היא תמכה את גרסתה בעד אובייקטיבי – עובר אורח שראה אותה נופלת ולאחר מכן הסיע אותה לקופת החולים.
נגד "כללית" נטען כי רופאיה לא אבחנו נכון את השבר בשורש כף היד, כאשר אבחנו אותו כשבר ללא תזוזה, בעוד שהצילומים הראו שמדובר בשבר עם תזוזה.
נגד בית החולים טענתה היתה כי הרופא שטיפל בה הסתפק בפתיחת הגבס, מבלי שטרח לפענח את צילום הרנטגן שערכה באותו ביקור בבית החולים.
העירייה, שיוצגה על ידי עו"ד אפק יוסף, טענה בין היתר כי מדובר במדרכה רחבה שאין בה כל סיכון וכי התובעת הפרה את חובתה לשים לב לנעשה בסביבתה.
"כללית" שיוצגה על ידי עו"ד ח. דבאח, ובית החולים (המדינה) שטענה באמצעות עו"ד רפאל גלס כי, טענו בין היתר כי ממילא כשהגיעה אליהם סמוך לאחר האירוע לא ניתן היה לבצע לה ניתוח לשחזור השבר, מאחר שהיד היתה נפוחה.
לא התייעץ
לאחר שעיין בתמונות של המדרכה ובחן את טענות הצדדים, השופט חדיד הבהיר כי "העירייה לא הצביעה על כל סיבה הגיונית אחרת לנפילת התובעת ולפיכך המסקנה כי האירוע נגרם בשל המפגעים שהיו במדרכה, סבירה, הגיונית ומתחייבת בנסיבות העניין."
עם זאת, השופט החליט להטיל על התובעת 20% מן האשמה לתאונה, בנימוק שהיתה צריכה לנהוג ביתר זהירות בנסיבות העניין.
בכל הקשור לקופ"ח כללית, השופט אימץ את עמדתו של מומחה מטעם בית המשפט, שסבר כי בצילום שנערך לתובעת ביום התאונה נראה שבר עם תזוזה, ושלל את האפשרות שהתזוזה בשבר אירעה לאחר הצילום.
בנוגע להתנהלות בית החולים, תוך ביקורת חריפה השופט הבהיר כי טענת התובעת ולפיה הרופא לא טרח לפענח את הצילום שערכה במיון בית החולים ובמקום זאת הסתמך בעיניים עצומות על האבחון השגוי שעשו בקופ"ח – "מבוססת היטב בחומר הראיות".
בנוסף, השופט קיבל טענה נוספת של התובעת, ולפיה אילו הרופא היה מתייעץ עם אורתופד, סביר להניח שהשבר היה מפוענח נכונה והתובעת היתה מופנית לניתוח.
לאחר שפירט את נזקי התובעת, שכללו בעיקר כאב וסבל והוצאות עבור עזרה, השופט קבע כי העירייה תפצה אותה בכ-59,000 שקל, ואילו בית החולים וקופת החולים יפצו אותה ביחד כ-59,500 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 27,764 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד עודד בולדו
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד אפק יוסף
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד ח. דבאח ואח'
- ב"כ הנתבעת 3: עו"ד רפאל ר.גלס
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.