פליט מאריתריאה שבר חוליות בצוואר לאחר שארגז במשקל 25 קילו נפל עליו בזמן שסידר סחורה. בית המשפט קבע כי המעסיקה יצרה סביבת עבודה מסוכנת והפרה את חובתה להגן על כלל עובדיה
בית משפט השלום בקריות חייב לאחרונה את חברת "זויתן הבידוד" לשלם כ-467 אלף שקל פיצויים והוצאות משפט לפליט אריתריאי ששבר את חוליות הצוואר לאחר שארגז במשקל 25 קילו נפל עליו בזמן שסידר עבורה סחורה. השופט מוחמד עלי הבהיר כי חובות הזהירות שחלות על החברה כמעסיקה, לרבות החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולמנוע סיכונים, מתקיימות גם כשמדובר בעובד זמני שנשכר לעבודה מזדמנת. במקרה הנוכחי, הוא שוכנע כי החברה יצרה סביבת מסוכנת ולא הדריכה את העובד כראוי, ולכן היא אחראית לנזקיו.
החברה, העוסקת במכירת אביזרים לתעשיית מיזוג אוויר, שכרה את העובד לעבודה מזדמנת בדצמבר 2014. 3 שנים לאחר תאונת העבודה שהותירה אותו עם פגיעה משמעותית בצוואר, הוא תבע ממנו פיצויים על הנזקים שנגרמו לו.
החברה התכחשה לעצם התרחשות התאונה וטענה כי גם אם העובד נפגע – אין לה אחריות למצבו. החברה טענה כי גרסתו לא הגיונית בהתחשב בכך שביום שבו לכאורה נפגע כלל לא הגיעה למחסן סחורה, והעובדים ישבו בחוסר מעש.
פגיעה משמעותית בתפקוד
אלא שהשופט מוחמד עלי ציין כי החברה לא טרחה להגיש ראיות כלשהן להוכיח כי העובדים לא עבדו או כי הסחורה מיאנה להגיע. אל מול חסר ראייתי זה, הביא התובע ראיות ועדויות המעידות בבירור כי התאונה התרחשה באופן שתיאר.
בין היתר הפנה השופט לעדותו המהימנה והעקבית של התובע שנתמכה במסמכים רפואיים ובתביעה שהגיש לביטוח לאומי, שהכיר בו כנפגע עבודה. בהקשר זה ציין השופט כי במסגרת חקירה שערך ביטוח לאומי אחד העובדים אישר את גרסת התובע, כשציין כי ראה אותו שוכב על הרצפה ליד קרטון והסיע אותו לבית החולים.
באשר לאחריות החברה, נקבע כי מעדויות התובע וחברו לעבודה עולה כי הקרטונים שנדרש לסדר הונחו באופן מסוכן ובגובה רב.
השופט הבהיר כי בהתחשב במשקלם הכבד של הארגזים, היה על החברה לדאוג שיונחו בצורה בטוחה שתימנע נפילה, אך היא לא עשתה זאת ובכך יצרה סביבת עבודה מסוכנת. השופט הדגיש בהקשר זה כי חובות הזהירות החלות על החברה כמעסיקה, בכללן החובה לדאוג לסביבת עבודה בטוחה ולמנוע סיכונים, חלות גם כאשר מדובר בעובדים מזדמנים.
השופט הוסיף עוד כי מהראיות עלה שבשל קשיי תקשורת לא קיבל התובע הנחיות לביצוע העבודה בבטחה. מכאן, שהחברה אף הפרה את החובה המוטלת עליה בתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים).
לנוכח הדברים האמורים נקבע כי החברה התרשלה ועליה לפצות את התובע על הנזקים שנגרמו לו. בעניין זה נקבע כי התובע נותר עם נכות בשיעור 28% בשל שבר שלא נרפא והגבלה בתנועות הצוואר, ומדובר בנכות שיש לה השפעה תפקודית משמעותית נוכח העובדה שהתובע חסר השכלה והתפרנס מעבודות פיזיות.
בסיכומו של עניין השופט פסק לתובע פיצוי כולל של 417,129 שקלים עבור הפסדי שכר ופגיעה בכושר עבודה, עזרת הזולת והוצאות רפואיות. לאחר ניכוי התגמולים שקיבל מהביטוח הלאומי, חויבה החברה לשלם לו 381,085 שקלים בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך 86 אלף שקלים.
עו"ד דורית קורץ
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.