במסגרת ערעור שהגיש האיש, ביהמ"ש המחוזי בנצרת הגדיל באחרונה את סכום הפיצוי שנפסק לו בגין הנזק הנפשי שהסבה לו האם בכך שלא גילתה לו שהילד לא שלו.
שני ילדים נולדו בתקופת הנישואין של בני הזוג. לגבי הילד הראשון לא הייתה מחלוקת בנושא האבהות. בכל הקשור לילד השני, שנולד בשנת 2000, המצב היה שונה. בתביעה שהגיש לפני מספר שנים בבימ"ש למשפחה בנצרת הבעל – מי שנרשם כאביו במשרד הפנים – הוא התכחש לאבהותו וטען כי אינו אבי הילד. בדיקה גנטית גילתה שהוא דובר אמת.
לשאלות על אבהות:
פורום דיני משפחה
האיש טען כי האם – נכון להיום גרושתו (בני הזוג התגרשו בשנת 2002) – הוליכה אותו שולל וגרמה לו לחשוב שהבן הצעיר הוא בנו הביולוגי ואף שידלה אותו לחתום על הסכם גירושין שמחייב אותו במזונות ובקיום קשר עם הילד.
האם-הנתבעת הציגה גרסה אחרת. היא טענה כי התובע ידע שהילד אינו בנו כבר בזמן הלידה, וכי הוא זה שלא הסכים לרשום את אביו הביולוגי במשרד הפנים והתעקש להירשם כאביו רק כדי שישמש לו "קלף מיקוח" בהליכים המשפטיים שסבבו את פרידתם, כאשר בפועל מעולם לא דאג לצרכי הילד.
טענות מופרכות
לפני כשנתיים הוציא סגן נשיאת בית המשפט למשפחה בנצרת, השופט אסף זגורי, פסק דין ארוך ומפורט בתביעה ותיאר הקשיים העובדתיים והמשפטיים שהיא עוררה. בסופו של דבר השופט זגורי פסק לזכות התובע פיצויים בסך 37,500 בגין עוגמת נפש, וכן 6,500 שקל כסכום כולל עבור המזונות ששילם.
השופט דחה את טענות הנתבעת שנראו לו מופרכות, וציין כי אדם שחושש שהילד אינו בנו "לא ירה לעצמו ברגל", יציין בהסכם גירושין שהוא האב החב במזונותיו, ולפתע כעבור שנים "יחשוף" את האמת. מנגד, השופט ציין כי התובע לא הוכיח נכות או נזקים נפשיים הפוגעים בתפקודו ולכן לא פסק לו את מלוא הפיצוי שדרש – למעלה מ-400,000 שקל.
בעיקרו של דבר, השופט קבע כי הנתבעת נהגה ברשלנות בכך שהסכימה לחתום על הסכם הגירושין ולאשר אותו, ודחה את טענתה כי הדבר נעשה בניגוד לרצונה. השופט אף התחשב בעובדה שלמרות הספקות שהיו לתובע בעניין אבהותו, הוא טיפל בקטין היטב בתקופת הגיל הרך והיה קשור אליו מאוד עד שהיה בן 4 לערך.
את הפיצוי המקורי על הנזק הנפשי השופט העמיד על 75,000 שקל, אך מסכום זה הפחית 50% בגין "אשם תורם" של התובע, שלשיטתו לא עשה דבר כדי להפריך ספקות שקיננו בו לאורך שנים בנוגע לאבהות, ולא בירר את העניין מוקדם יותר.
באחרונה, ביהמ"ש המחוזי הנצרת דן בערעור שהגיש התובע, ובו ביקש להגדיל את הפיצוי. פסק הדין ניתן לאחר שהצדדים הסכימו שביהמ"ש יפסוק "על דרך הפשרה". הרכב השופטים, שכלל את השופט הבכיר זיאד הווארי, השופטת אסתר הלמן והשופט שאהר אטרש, עיין בראיות והחליט להפחית את שיעור האשם התורם של המערער ל-15%.
התוצאה הייתה שהפיצוי הוגדל לסכום של 63,750 שקל. כמו כן, השופטים פסקו הוצאות משפט של 8,500 שקל במקום 7,500 שקל. הפיצוי בגין המזונות נותר בעינו.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין שהכריע בערעור
* עורכת דין שני פינקלשטיין-מרום עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.