העירייה "הלבישה" חובות ארנונה של כחצי מיליון שקל על חברה שמעולם לא החזיקה בנכס שצבר אותם. בשל הרישום הלא תקין, אלמנה כבת 85 כמעט איבדה את דירתה. השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן השתוממה לנוכח מהלכיה התמוהים של העירייה.
בשנת 2013 עיריית תל אביב החלה בהליכי פינוי נגד קשישה, אלמנה כבת 85, המתגוררת בדירה בנתניה. טענת העירייה הייתה כי בעלת הדירה – חברה בשם "אלימאל" – חייבת לה יותר מחצי מיליון שקל עבור חובות ארנונה על פאב שהפעילה ברחוב המסגר בתל-אביב.
חייבו אתכם בארנונה לא חוקית?
עורך דין מיסוי עירוני
החברה, שבעליה שוהים בחו"ל מזה שנים, לא ידעה מה פשר החוב, שכן מעולם לא הפעילה פאב ברחוב המסגר או קיבלה דרישות לתשלום ארנונה על נכס כזה.
תכתובות בין עורכי הדין של הצדדים לא נשאו פרי. עוה"ד מטעם העירייה התעקש כי החברה החזיקה בנכס בין השנים 1998-2000 ולא שילמה ארנונה, והקשישה צריכה לשלם את המחיר.
החברה עתרה לפיכך לביטול החוב בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב עם שתי טענות: האחת, כי מעולם לא החזיקה בנכס והשנייה, כי החובות התיישנו.
במענה לעתירה העלתה העירייה כמה טענות סף, בהן כי העתירה הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים. לטענתה, החברה נרשמה בספריה כמחזיקה בנכס בהתאם לדיווח טלפוני שהתקבל מבעליו ב-1999. במקום גם נערכו מספר ביקורים שמוכיחים ללא צל של ספק כי החברה כן פעלה בנכס.
העירייה הוסיפה כי לא שקטה על שמריה ופעלה לגביית החוב, אולם תביעה שהגישה נמחקה מאחר שלא הצליחה לאתר את בעלי החברה. רק בשנת 2013 התוודעה בפעם הראשונה לקיומה של הדירה.
פוגעת ללא ראיות מבוססות
אלא שהעירייה לא שכנעה את השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן בצדקת טענותיה. השופטת דחתה את טענות הסף הלא-מבוססות שהעלתה, וציינה כי הן מהוות דוגמא לשימוש מופרז ולא ראוי בטענות אלה.
לגופו של עניין, השופטת בחנה אם הייתה לעירייה סמכות להעביר את חוב הארנונה על שם העותרת מלכתחילה, והבהירה: משלא התקבלה אצלה הודעה בכתב מבעל הנכס או מהמחזיק הקודם, העירייה לא הייתה רשאית לשנות את רישום המחזיקים.
השופטת הדגישה כי העיריה רשאית לשנות רישום מחזיקים גם ללא ראיה בכתב, אולם רק כשיש בידיה "תשתית עובדתית ראויה", כלומר: נתונים רלוונטיים, אמינים ומשמעותיים, במיוחד כשהמעשה עלול לפגוע בזכויות אדם ולהותיר אלמנה קשישה ללא קורת גג.
השופטת ציינה כי אמנם ההנחה היא כי כרשות ציבורית, העירייה בהכרח פועלת כחוק, אולם העותרת הצליחה "לסדוק" אותה בכמה אופנים:
ראשית, הרישום שנערך על סמך הודעה בעל פה, ולא נתמך במסמך כתוב. שנית, היא לא הצליחה להביא ראיות המוכיחות כי הצהרותיו של בעל הנכס "מבוססות במציאות".
מעבר לזה, העותרת הציגה אישור מרואה החשבון שלה בזמנו, המעיד על כך שהחברה מעולם לא ניהלה פאב ברחוב המסגר.
כל אלה מעידים ש"רישום העותרת לא נעשה על בסיס עובדתי ראוי, ועל כן נעשה שלא כדין", פסקה השופטת.
אף שניתן היה לקבל את העתירה כבר בשלב הזה, השופטת הבהירה כי היא מקבלת גם את העילה השנייה - שהחוב התיישן – שכן העירייה לא פעלה לאיתור המחזיקה לאורך שנים, ובמקום זאת, התעלמה מ"נורות אדומות" והמשיכה לשלוח התראות לכתובות הלא נכונות.
בסיכומו של דבר, העתירה התקבלה במלואה. עיריית תל-אביב חויבה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין של 15,000 שקל.
- ב"כ העותרת: עו"ד עמירם אילון
- ב"כ המשיבה: עו"ד עידן אדרי, עו"ד דוד ששון
* עורך דין גיא אבידן עוסק במיסוי עירוני
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.