לא הודיעה מראש שהדירה אינה משותפת – הגרוש יקבל חצי

הדירה ששימשה למגורי הצדדים נרכשה על ידי הורי האישה לפני הנישואין ונרשמה על שמה. מכיוון שהיא לא אמרה מפורשות שהנכס רק שלה נפסק שהוא משותף

בני הזוג נפרדו בשנה שעברה לאחר נישואים ארוכים. במשך 35 שנה הם גרו וגידלו את ילדיהם בדירה שקנו הורי האישה לפני הנישואין ונרשמה על שמה. עם הפרידה התעוררה ביניהם מחלוקת האם הנכס משותף. האישה טענה שמדובר בנכס חיצוני ששייך לה בלבד אך השופט ארז שני קיבל את טענת הבעל כי החיים המשותפים ושיפוצים נרחבים מלמדים על כוונת שיתוף.

הדירה נרכשה על ידי הורי האישה לפני נישואי הצדדים ונרשמה על שמה. בני הזוג לא ערכו הסכם בכתב ביחס לנכס, והבעל טען כי יש להכיר בכוונת שיתוף ספציפית ולקבוע כי הוא זכאי לחצי מהזכויות.

הוא הדגיש כי הדירה שימשה למגורי הצדדים ברציפות למעט שלוש שנים. לטענתו, זוגיות הצדדים היתה טובה והם חיו בדירה תוך חברות וניהול משק בית משותף. הוא הוסיף שבני הזוג השקיעו כספים משותפים רבים בשלושה שיפוצים בדירה והאישה מעולם לא אמרה לו כי אין בכוונתה לשתפו בנכס.

האישה טענה מנגד כי הבעל לא תרם דבר להשבחת הדירה ובוצעו רק שיפוצים רגילים. לדבריה, אורך חיי הנישואין אינו קשור לזכויות קניין והנתבע לא הוכיח כוונת שיתוף ספציפי.

ברירת המחדל

השופט ארז שני מבית המשפט למשפחה בתל אביב הבהיר כי לפי הפסיקה דירת מגורים, גם כזו שבאה לידי בן זוג טרם הנישואין, היא גולת הכותרת של השיתוף.

הוא הוסיף כי באפריל השנה (2021) התקבל בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין מנחה בנושא ולפי העקרונות שנקבעו בו, הבעל זכאי לחצי מהנכס.

פסק הדין הטיל במפורש נטל הוכחה או נטל להודיע מראש ביחס לנכס חיצוני כי אין כוונה לשתף בו את בן או בת הזוג ״בבחינת כמעט ראיית השיתוף בנכסים חיצוניים כמעין ברירת המחדל, ואין די למחזיק בנכס חיצוני בנפרד כדי להימנע מן השיתוף״.

על פי הלכה זו באותם המקרים שבהם משתכנע בית המשפט שחלה על בני הזוג חזקת השיתוף לגבי הנכסים שנרכשו במהלך נישואיהם, ומסתבר כי השניים התכוונו ליצור שיתוף מלא ברכושם, יש להניח, כי כוונה זו אינה מוגבלת לרכוש שנצבר לאחר עריכת הנישואין.

כאשר תא משפחתי מתפרק לאחר קיום חיי נישואין הרמוניים, קיימת הנחה שהרכוש המצוי בידי שני בני הזוג הוא בבעלות המשותפת ונטל הראייה חייב לרבוץ על הצד המנסה להכחיש זאת.

במקרה זה אין מחלוקת שהאישה לא הודיעה כי אינה מעוניינת בשיתוף הדירה והסוגיה כלל לא עלתה בין הצדדים.

השופט סיכם כי השיפוצים, המגורים הארוכים, השיתוף הכולל ובעיקר אי האמירה המפורשת של האישה לאיש כי אינו שותף, די בהם כדי לקבוע שמדובר בדירה משותפת.

• ב״כ האישה: עו"ד רפי שדמי, עו"ד עדי רוזנבלום
• ב״כ האיש: עו"ד עיינה אונגר-לטין 

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.