תביעתו של עובד בכיר בחברה שבפירוק התקבלה. המנכ"ל והבעלים שלמה זיטמן חויב לשלם את הפיצוי מכיסו משום שהמשיך להעסיק את התובע בזמן שידע שאי אפשר לשלם לו
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של עובד לשעבר בסטרט-אפ שקרס וחייב את מנכ"ל החברה לפצותו באופן אישי. העובד טען שנאלץ להתפטר לאחר חודשים ארוכים שבהם לא שילמו לו את מלוא שכרו, לא העבירו תשלומים לקרנות הפנסיה וההשתלמות. הוא ביקש לחייב את המנכ"ל באופן אישי כבעל השליטה ומקבל ההחלטות הבלעדי. המנכ"ל הכחיש את היותו בעל השליטה בחברה וטען שלאור מצבה הכלכלי הקשה של החברה שהיו הסכמות עם התובע להפחתת שכרו והימנעות מתשלומים מסוימים כנגד הענקת אופציות. השופטת אסנת רובוביץ-ברכש התרשמה שהתנהלות המנכ"ל פגעה בחברה ושהוא נטל סיכונים תוך ידיעה שהחברה לא תוכל לפרוע את חובותיה ולשלם לעובדים והורתה לחייבו באופן אישי בתשלומים שלא שולמו לנתבע.
התובע הינו טכנולוג בכיר עם ניסיון של 20 שנה בהייטק. הוא עבד בין השנים 2015-2018 כמנהל פיתוח בחברת סלאריקס מובייל בע"מ, שהינה חברת סטרטאפ שעוסקת בפיתוח מוצרי תשלום סלולריים וכיום נמצאת בפירוק.
בתביעה שהגיש נגד החברה והמנכ"ל שלמה זיטמן (שהינו אחד ממייסדיה ובעל מניות בה), טען העובד כי נאלץ להתפטר בדין מפוטר לאחר שבמשך חודשים ארוכים לא שילמו לו שכר מלא, הלינו את שכרו, לא הפרישו לביטוח מנהלים וקרן השתלמות, לא שילמו דמי הבראה ועוד. לטענת העובד החברה היא "הצגה של איש אחד" – המנכ"ל, ויש להרים את מסך ההתאדות ולחייב אותו באופן אישי לפצות, כמי שהיה אחראי על פעילות החברה והעדיף להשיא רווחים ולממן את פעילותה באמצעות גזל העובדים.
הנתבע טען מנגד שהיו בעלי מניות נוספים שאחראים לפעילות החברה, הוא אינו בעל השליטה היחיד בה, ולא עשה שימוש לרעה בישות המשפטית הנפרדת שלה. עוד הוא טען שהוסכם עם התובע ששכרו ותשלומים אחרים יופחתו כנגד הענקת אופציות לאור מצבה הכלכלי הקשה של החברה. לדבריו, התובע עזב את עבודתו ללא התראה מוקדמת, המריד עובדים נוספים וגרם לחברה נזקים.
מקבל ההחלטות המרכזי
השופטת רובוביץ-ברכש קיבלה את התביעה וקבעה שהנסיבות מצדיקות הרמת מסך נגד המנכ"ל וחיובו בחובות החברה כלפי העובד.
ראשית, מפני שהשופטת התרשמה שאף שהיו דירקטורים נוספים בחברה, הנתבע היה מקבל ההחלטות המרכזי בה, אם לא הבלעדי, וכל הקשור לתנאי העבודה התנהל מולו.
שנית, עלה שאי תשלום שכר ופנסיה היה דבר שגרתי עבור כלל העובדים בחברה, ופניותיהם למנכ"ל בנושא לא טופלו.
שלישית, הוכח שהנתבע ידע שהוא לא מסוגל לשלם את שכרם של העובדים אך המשיך להעסיקם תוך הבטחות שווא. כמו כן, הנתבע לא הוכיח שסוכם עם התובע שיקבל אופציות במקום שכר.
השופטת שוכנעה שהנתבע התנהל תוך נטילת סיכון באשר ליכולת החברה לפרוע חובותיה והכל תוך פגיעה בזכויות העובדים והצבתם בסוף התור בפריעת חובות החברה. לאור זאת, נקבע שיש לחייב אותו בתשלומים שלא שולמו לתובע.
סך הכל, בגין הפרשי שכר ופנסיה, הפרשים בגין אי הפרשה לקרן השתלמות, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין עוגמת נפש ואי מסירת תלושי שכר ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד נפסק לטובת התובע סכום של 480,991 שקלים.
מסכום זה ינוכו כספים שקיבל התובע במסגרת תביעת חוב שהגיש לביטוח לאומי בעקבות פירוק החברה.
- ב"כ העובד: עו"ד אורן וינברג
- ב"כ החברה והמנכ"ל: עו"ד שגיא פדוראנו
עו"ד לילך אהל מסנר
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.