העובדת מיינה דואר במבנה בלי חשמל ובלי שירותים. בית הדין לעבודה חייב את הדואר בפיצוי של 50,000 שקל על עוגמת נפש. "הזכות לתנאים פיזיים הולמים נגזרת מהחובה החוקתית המוטלת על כל מעסיק, מכוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", נכתב.
בית הדין לעבודה בתל-אביב קיבל לפני כשבועיים חלק מתביעה שהגישה אישה שהועסקה כדוורית, בה ביקשה לחייב את דואר ישראל בפיצויים על שנים של עבודה בתנאים מחפירים. "הנתבעת לא עשתה את המינימום שנדרש היה ממנה על מנת לאפשר לתובעת סביבת עבודה ראויה", כתב השופט דורי ספיבק בפסק דין שכדאי לכל מעסיק לקרוא.
התובעת הועסקה בין השנים 2000-2014. ב-7 השנים הראשונות תפקידה היה דוורית רגלית. תנאי העבודה הקשים החלו ביוני 2007, כשהועברה לתפקיד דוורית ממיינת במרכז החלוקה שבנתניה – שם עבדה עד ינואר 2014, אז התפטרה כדי לסעוד את בעלה שלקה במחלה קשה.
התובעת סיפרה שהיא הוצבה לעבוד במבנה קטן שלא חובר לחשמל. מאחר שלא היה חשמל, לא היה במבנה מיזוג אוויר או אפילו אפשרות לחבר מאוורר, כך שהיא נאלצה לעבוד בטמפרטורות גבוהות בחודשי הקיץ. מאותה סיבה לא ניתן היה לחמם את המבנה בחורף.
אם לא די בכך, לטענת התובעת, בשעות הערב לא הייתה תאורה כך שהיא נאלצה למיין את הדואר לאור פנסים שסיפקה לה המעסיקה. בנוסף לכל זאת, לא היו במבנה שירותים.
בתביעתה, אותה הגישה במאי 2014, התובעת ביקשה בין היתר לחייב את "דואר ישראל" לפצותה על עגמת הנפש שנגרמה לה עקב שנים של עבודה בתנאים לא ראויים.
היא העלתה בתביעתה טענות נוספות, ביניהן הטענה כי לא קיבלה תשלום על שעות נוספות, שהצטברו לסכום של כ-154 אלף שקל.
בתגובה לטענות הקשות, דואר ישראל – הנתבעת – טענה כי לאחר שהתובעת הועברה לתפקיד דוורית ממיינת, תנאי העבודה שלה השתפרו פלאים, שכן התפקיד החדש היה במבנה מקורה ולא כלל הליכה רגלית ממושכת או חשיפה לתנאי מזג האוויר.
הנתבעת אף ציינה כי תנאי העבודה של כלל הדוורים הם זהים, ומאחר שרק התובעת מתלוננת עליהם, הרי שמדובר ב"תחושה סובייקטיבית" שלה.
כמו כן, הנתבעת הכחישה שהתובעת לא קיבלה תשלום על שעות נוספות, וטענה כי התחשיב שצורף לתביעה בוסס רק על "שכר בסיס" ולא כלל סכומים נוספים ששולמו לה.
מאוחר מדי
בעניין השעות הנוספות, לאחר שניתח את הראיות השופט ספיבק מצא כי הצדק עם הנתבעת ודחה את התביעה.
לעומת זאת, טענות התובעת באשר לתנאי העבודה התקבלו במלואן. "כל עובד זכאי לתנאים פיזיים הולמים במקום עבודתו. הזכות לתנאים פיזיים הולמים נגזרת מהחובה החוקתית המוטלת על כל מעסיק, מכוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לשמור על כבוד העובד, על צרכיו ועל סביבת עבודה ראויה עבורו", כתב השופט.
טענות הנתבעת יצרו בשופט את הרושם שהיא לא חולקת על תיאורי התובעת ביחס לתנאי העבודה. יתרה מכך, מן העדויות שהוצגו בפניו התברר כי המבנה שבו עבדה התובעת חובר לחשמל רק כחודש לפני שהתפטרה, דבר שלטעמו של השופט היה "בבחינת מאוחר מדי".
דברים אלה הובילו את השופט למסקנה כי התנאים הפיזיים שסיפקה הנתבעת "לא היו הולמים", ואף פגעו "בכבודה של התובעת כאדם".
בסופו של דבר, "דואר ישראל" חויבה לשלם לתובעת 50 אלף שקל כפיצוי על עגמת נפש, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקלים.
עו"ד צביה דותן סטרנס
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.