המבנה, שבמזרח ירושלים, עמד על תילו שנים רבות מבלי שננקטו הליכים להריסתו, עד שבעליו החליט לשפצו ונאלץ להתמודד מול צו מנהלי להריסת המבנה במיידי. הצו אומנם בוטל לבסוף – אך גורל המבנה עדיין מוטל בספק.
צו ההריסה המנהלי ניתן בנובמבר 2016. המדינה, שכאמור לא נקטה שום הליך נגד המבנה הבלתי חוקי, ניצלה את העובדה ששופץ ללא היתר והוציאה צו מנהלי להריסתו באופן מיידי ועוד בטרם הושלם השיפוץ.
נסביר כי צו ההריסה המנהלי הוא מנגנון שהוקם במטרה לייעל את ההתמודדות מול בנייה בלתי חוקית. צו כזה מאפשר לסלק בנייה כזו עוד בשלביה ההתחלתיים ולפני קביעת עובדה מוגמרת בשטח, המקשה על פינוי המבנה מיושביו והריסתו.
לפי חוק התכנון והבנייה צו ההריסה המנהלי – שניתן ללא הכרעה שיפוטית – יינתן בהתקיים שני תנאים. האחד – שהבניה הסתיימה פחות מ-60 יום לפני שניתן תצהיר מהנדס שהעיד על קיומה, והשנייה – שהוצאת הצו הכרחית לצורך מניעת עובדה מוגמרת בשטח. אם התנאים לא מתקיימים לא יינתן הצו המנהלי אך בפני המדינה פתוחה הדרך לפעול במסלול המשפטי הרגיל להוצאת צו הריסה.
ובחזרה לענייננו – בעל המבנה עתר לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים לבטל את הצו אך ביהמ"ש דחה בפברואר 2017 את בקשתו, וקבע כי השיפוץ, שכלל החלפת גג, חלונות, ריצוף וטיח חיצוני הוא למעשה הקמת המבנה מחדש ומתקיימים לגביו התנאים להוצאת הצו המנהלי.
בעל המבנה, שלא השלים עם ההחלטה ערער עליה לבית משפט המחוזי בירושלים. טענתו הייתה כי השיפוץ נעשה לצורך מניעת חדירת מים ולמעט זאת הוא לא שינה את מראהו של המבנה ולא כלל תוספת בנייה. לפיכך טען כי אין כל עילה לסטייה מההליך המשפטי הרגיל ולנקיטת ההליך האגרסיבי של צו מנהלי.
המדינה טענה מנגד, שהייתה רשאית להוציא את הצו מאסר שהבנייה עוד לא הסתיימה וברור שהשיפוץ שנעשה הוא רחב היקף וניתן אף להגדירו כהקמה מחדש של המבנה. היא הוסיפה כי גם היה זה שיפוץ פנימי – שבעיקרון אינו טעון היתר בנייה – עדיין המערער לא יוכל לחמוק מהוצאת היתר כיוון שהמבנה הבסיסי לא חוקי.
אלא שהשופטת חנה מרים לומפ החליטה באחרונה לקבל את עמדת המערער וביטלה את הצו.
דרך המלך
השופטת קבעה כי הוצאת הצו במקרה זה לא הייתה מידתית ולא הגשימה את התכלית שלשמה נועד הצו המנהלי – מניעת עובדה מוגמרת בשטח.
לשיטתה, מדובר באותו מבנה ישן, שלא בוצעו לגביו כל פעולות אכיפה בעבר, והשיפוץ לא שינה ממידותיו ומחזותו. לכן, הצו לא יכול היה למנוע עובדה מוגמרת שלא הייתה קיימת קודם לכן. כלומר, לא התקיים אחד התנאים להוצאת הצו המנהלי.
לדבריה, במקרה זה היה על המדינה ללכת "בדרך המלך" ולהגיש כתב אישום על מנת לנהל הליך פלילי רגיל בבית המשפט.
השופטת הבהירה כי פסיקתה אינה מכשירה את הבנייה והדגישה כי אם השיפוץ היה חורג מהמידות המקוריות של המבנה אז בהחלט היה ניתן להכשיר את פעולת הרשות.
- ב"כ המדינה: עו"ד אסף שטרן
- ב"כ הנאשם: עו"ד תאופיק דראוושה
עו"ד משה לין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.