החברה רכשה 1,080 בדיקות אנטיגן אך שילמה רק על 120. השופט דחה את טענתה שאת חלקן לא קיבלה ועל היתר היא פטורה מלשלם
חברה העוסקת באספקת ציוד רפואי, שמכרה ללקוחה מסוימת כאלף בדיקות אנטיגן מבלי שקיבלה תשלום על רובן, הגישה נגדה תביעה לבית משפט השלום באשדוד. לאחרונה התקבלה התביעה במלואה, עם קביעת השופט יהודה ליבליין שעל הלקוחה לפרוע את חובה למוכרת, בסך כחצי מיליון שקלים.
הימים הם ימי הקורונה והנתבעת, חברת "קליר כימיקלים", ביקשה לרכוש מאות בדיקות אנטיגן לזיהוי הנגיף, לצורך מכירתן ללקוחותיה. לצורך כך היא פנתה בשלהי 2021 לתובעת, חברת "רניום ציוד למעבדות מחקר", העוסקת בייבוא ומכירה של מוצרים פרא-רפואיים, ובין היתר ייבאה לארץ בדיקות אנטיגן.
"קליר" ביצעה שתי הזמנות מ"רניום": האחת, לרכישת 600 ערכות בדיקה; והשנייה, ביום שלמחרת, לקניית 480 ערכות נוספות. אשר להזמנה הראשונה טענה "קליר" שקיבלה רק 120 ערכות, עליהן אין מחלוקת ששילמה, בעוד שאת ה-480 הנוספות מעולם לא קיבלה. בכל הנוגע להזמנה השנייה הודתה אמנם הרוכשת בקבלת הערכות, אך טענה שהיא רשאית להחזירן מבלי לשלם, שעה שהלקוח שלה חזר בו וכבר לא מעוניין בהן.
בתגובה הגישה "רניום" את התביעה לבית המשפט, באמצעות עו"ד רן שדה ועו"ד ליטל נרקיס, במסגרתה דרשה את יתרת החוב על 960 הערכות שהוזמנו ולא שולמו, בסך 505,440 שקלים. התובעת כפרה ב"נוהג" עליו נתלתה הנתבעת, שלפיו היא כביכול רשאית הייתה להחזיר את הערכות מההזמנה השנייה, שעה שאין לה בהן יותר צורך.
מנגד טענה "קליר", באמצעות עו"ד אהוד ערב ועו"ד יובל גוב ארי, כי 480 ערכות מההזמנה הראשונה כלל לא התקבלו אצלה, בעוד שאת אלו מההזמנה השנייה היא זכאית להחזיר בשל ביטול עסקה מצד לקוח שלה. יוצא, לשיטתה, שהיא פטורה מתשלום על 960 הערכות שבמחלוקת, כך שעל התביעה נגדה להידחות.
טענה כבושה
אבל השופט ליבליין דחה את הגנתה של "קליר" במלואה. אשר להזמנה הראשונה הוא קבע שטענתה כי 480 ערכות מתוך ה-600 שהוזמנו לא התקבלו אצלה, היא בגדר טענה כבושה שהועלתה לראשונה רק בכתב ההגנה, כאשר בהזדמנויות קודמות היא לא העלתה את הנושא מול "רניום".
כך למשל, במכתב תגובה ששלח בא-כוח הרוכשת לדרישת תשלום של "רניום" עובר להגשת התביעה - כחודשיים לאחר ביצוע ההזמנות - נושא אי-קבלת הערכות מההזמנה הראשונה כלל לא צוין. "לגישתי", כתב השופט, "העובדה שהנתבעת לא העלתה את טענתה בדבר אי קבלת הערכות שהוזמנו בהזדמנות הראשונה לאחר שקיבלה ייעוץ משפטי, ולאחר שהעבירה לבא כוחה את מלוא הפרטים הרלוונטיים, מדברת בעד עצמה".
בהקשר לכך הוא ציין ש"רניום" הציגה לבית המשפט צילום מסך מהמערכת הממוחשבת שלה, ממנו עולה שההזמנה הראשונה סופקה גם סופקה ל"קליר". לדברי השופט מדובר בראיה המחזקת משמעותית את גרסתה של התובעת.
בכל הנוגע להזמנה השנייה דחה השופט את טענת הרוכשת לפיה קיים נוהג הפוטר אותה מלשלם על הזמנות שאין לה יותר צורך בהן, בפרט כשלא הוכח כי שמרה על בדיקות האנטיגן בתנאים הולמים, המאפשרים את החזרתן למוכרת. "לא עלה בידי הנתבעת, אף לא בקירוב, להוכיח קיומו של נוהג מסחרי קיים להחזרת סחורה. העדויות שהציגה הנתבעת הן כלליות ומעורפלות, ומנותקות מהקשר ספציפי כלשהו", הדגיש.
לפיכך השופט קיבל את התביעה במלואה, וחייב את "קליר" לשלם ל"רניום" את שווי הערכות שסופקו לה ולא שולמו, בסך 505,440 שקלים, בתוספת 55,000 שקלים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת: עו"ד רן שדה ועו"ד ליטל נרקיס
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אהוד ערב ועו"ד יובל גוב ארי
לפסק הדין המלא בתיק ת"א 61313-03-22
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.