בפסק דין בתביעה לפינוי מחסן ליד שוק הכרמל בתל-אביב נקבע כי גם בהנחה שהשוכרים נחשבים לדיירים מוגנים, בעל הנכס רשאי לפנות אותם עקב "הפרה יסודית, שורשית ומתמשכת" של הסכם השכירות.
בית משפט השלום בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה לפינוי מחסן ששימש בעלי דוכן ביגוד בשוק הכרמל. השופט טל חבקין קבע כי גם אם היה מקבל את טענת בעלי הדוכן כי הם נחשבים לשוכרים מוגנים כיוון שבאו בנעלי אביהם (וטענה זו לא התקבלה) הרי שלבעל הבניין קמה עילת פינוי לנוכח העובדה שלא שולמו לו דמי שכירות ב-29 השנים האחרונות.
התובע רכש את הבעלות בבניין אך לא זכה לקבל דמי שכירות עבור השימוש שעשו בעלי הדוכן במחסן מאז 1990. לאורך השנים הוא דרש תשלום דמי שכירות אך לא קיבל ולבסוף התייאש ודרש מהם להתפנות. לאחר שסירבו הוא הגיש נגדם תביעה בטענה שהם מחזיקים במקום שלא כדין.
בתגובה טענו הנתבעים כי אביהם המנוח שכר את המחסן מהבעלים הקודם עוד ב-1955 בשכירות מוגנת, והם נכנסו לנעליו כך שאף הם נחשבים לדיירים מוגנים. לאחר שהובהר להם כי זכות הדיירות המוגנת לא מגנה עליהם מפני פינוי נוכח טענת הבעלים כי לא שולמו לו דמי שכירות, הם הסבירו כי בינם לבין התובע הייתה הסכמה כי במקום דמי השכירות ישלמו את חשבון המים עבור הבניין כולו, וכך הם עשו לאורך השנים.
אלא שהתובע טען כי לא היו דברים מעולם והציג אסמכתאות לכך ששילם את מרב החשבונות של שמונת מדי המים בבניין.
גרסה לא הגיונית
השופט טל חבקין קבע כי אין בפניו ראיה מוצקה על אודות זכויות הנתבעים בנכס כיוון שהסכם השכירות המוגנת המקורי לא הוצג במשפט, וההעתק מעלה ספקות כיוון שלא נכללו בו פרטים מהותיים כמו כתובת הנכס ותקופת השכירות.
מעבר לזה, השופט ציין כי מאחר שאף אחד מהצדדים לא היה עד לכריתת ההסכם הוא ממילא נחשב לעדות מפי השמועה שאינה ראיה קבילה.
מכל מקום, השופט הבהיר כי גם בהנחה שמדובר בהסכם אמיתי והנתבעים נחשבים לדיירים מוגנים מכוח זכותו של אביהם והשימוש הרצוף בנכס לאורך השנים, עדיין יש לתובע - שלא קיבל דמי שכירות 29 שנים לפחות - עילת פינוי.
השופט ציין כי הנתבעים ואביהם לא טרחו לשלם לתובע עבור השימוש במחסן למרות דרישות חוזרות ונשנות לאורך השנים, תוך שדחה את טענתם בדבר ההסכמה לתשלום חשבון המים של הבניין כתחליף.
השופט פסק כי גרסה זו סותרת את תוכנו של מכתב הדרישה שנשלח מטעם התובע, לא מסתדרת עם הראיות שהציג בדבר תשלומי המים בבניין, ואף לא הגיונית שכן קשה להאמין שהתובעים יסכימו לשלם חשבונות של בניין שלם העולים בגובהם על דמי שכירות החודשיים.
לבסוף השופט קבע כי אי-תשלום של דמי שכירות במשך כל כך הרבה שנים נחשבת ל-"הפרה יסודית, שורשית ומתמשכת" של הסכם השכירות שמקנה לתובע את זכות הפינוי ללא כל התחשבות בנתבעים.
לפיכך התביעה התקבלה. הנתבעים נדרשו לפנות את המחסן בתוך 3 שבועות ולשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 15,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד פנינה רחמימוב ברקאי, עו"ד איתמר ברקאי
- ב"כ הנתבעים: דוד הנדל, עורך דין מקרקעין
עו"ד מתן נחמיאס
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.