העובד, שהועסק בחנות כלי כתיבה, נאלץ להתפטר כעבור כשלוש שנים מאחר שהמעסיקה סירבה להפריש עבורו כספים לקופת גמל. הוא תבע פיצויי פיטורים ותשלום על שעות נוספות וזכה. טענת המעסיקה שהועסק במשרת אמון אישי המצדיקה שכר גלובלי נדחתה בבית הדין.
התובע החל לעבוד ב-"תרבוטון", רשת חנויות לציוד משרדי ואביזרי לימוד, באוגוסט 2011, בתפקיד מנהל חנות.
לייעוץ בתחום:
עורך דין דיני עבודה
הוא קיבל "שכר גלובלי" של כ-9,000 שקל ולא שולמו לו שעות נוספות. לדבריו, בתקופות של "לחץ" הוא עבד מעבר לשעות הסגירה לצורך ארגון וסידור סחורה ובממוצע כ-50 שעות נוספות מדי חודש.
התובע טען עוד כי בכל תקופת עבודתו לא הופרשו עבורו כספים לקופת גמל כמתחייב בחוק. הוא פנה למעסיקתו בעניין אך נדחה בתירוצים שונים.
בנסיבות אלה החליט התובע בינואר 2014 להתפטר. בתביעה שהגיש לבית הדין לעבודה בתל אביב הוא דרש פיצויי פיטורים ותשלום על השעות הנוספות.
הנתבעת טענה מנגד כי על התובע לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה שכן הוא הועסק בתפקיד ניהולי הדורש "מידה מיוחדת של אמון אישי". לדבריה, התובע היה מנהל חנות, קיבל שכר גבוה והיו לו סמכויות נרחבות.
עוד נטען כי התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים שכן עזב מרצונו.
לא החתים כרטיס – אז מה?
השופטת נטע רות הבהירה כי יש לפרש את החריגים שבחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום, "כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק".
השופטת קיבלה את גרסת התובע כי היקף סמכויותיו היה מצומצם. לדבריה, גם אם התובע עסק בביצוע הזמנות עבור החנות, כגרסת הנתבעת, הדבר לא מלמד על "תפקיד ניהולי" או "משרה מיוחדת של אמון אישי" המוציאים אותו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה.
השופטת הוסיפה כי לא הוכח שהתובע היה שותף בגיבוש המדיניות הניהולית והעסקית של הנתבעת. גם בעובדה שהתובע לא החתים כרטיס נוכחות אין כדי ללמד שחל עליו החריג שבחוק מכיוון שהוא לא נדרש לעשות כן על ידי הנתבעת.
בהתאם לכך, פסקה השופטת לטובת התובע 65,682 שקל בעבור עבודה בשעות נוספות.
השופטת קיבלה גם את טענת התובע בעניין נסיבות התפטרותו. לדבריה, על פי חומר הראיות הנתבעת לא ביצעה עבורו הפרשות לקופת גמל במהלך כל תקופת העסקתו על אף פניותיו.
השופטת ציינה כי עדותו של מנהל הנתבעת לפיה החברה נקלעה למצב קשה ולכן לא הופקדו הכספים בקופה הייתה "הראייה הטובה ביותר" לכך שהתובע נאלץ להתפטר לאחר שנוכח שמעסיקתו אינה עומדת בהבטחותיה.
מדובר בנסיבות בהן "אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו", כתבה השופטת וקבעה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים.
בסיכומו של דבר נפסקו לטובת התובע כ-100,000 שקל עבור פיצויי פיטורים, שעות נוספות וזכויות סוציאליות שלא שולמו לו.
הנתבעת חויבה בנוסף בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד משה לין
- ב"כ המשיבה: עו"ד בנימין הנר
* עורך דין ירון אלירם עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.