משרד הביטחון סירב להכיר באמו של איש שירות הביטחון הכללי שנהרג בתאונת דרכים בתאילנד ב-2003 כאם שכולה לצורך קבלת תגמולים. לפני מספר ימים קיבלו שופטי העליון את ערעורה וקבעו כי הופלתה לרעה לעומת אחרים.
בשנת 2003 נהרג תמיר ארז, איש שירות הביטחון הכללי, במהלך חופשה בתאילנד. אמו פנתה למשרד הביטחון בבקשה להכיר בה כ"אם שכולה" לצורך קבלת תגמולים אך סורבה בנימוק שמותו של בנה לא נגרם "עקב השירות".
ליעוץ בתחום:
עו"ד נכי צה"ל
בנסיבות אלה פנתה האם לוועדת למ"ד – ועדה הפועלת במסגרת משרד הביטחון ועוסקת במתן הטבות "לפנים משורת הדין".
גם ועדה זו דחתה אותה ובמהלך השנים הגישה האם ערעורים נוספים אך כולם נדחו. בשנת 2010 האם פנתה שוב לוועדת למ"ד אשר דחתה את בקשתה בשנית. עתירה שהאם הגישה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב נדחתה אף היא.
בערעור שהגישה האם לבית המשפט העליון היא טענה כי בתקופה שקדמה למות בנה משרד הביטחון וועדת למ"ד נתנו "הכרה קבוצתית גורפת ואוטומטית" ל"משפחות שכולות" שנקלעו למצב דומה לשלה. לדבריה, סירובו של המשרד להכיר בה מהווה הפליה לרעה לעומת מקרים אחרים.
המשיבים, שר הביטחון, ועדת למ"ד ושירות הביטחון הכללי, טענו כי אמנם בעבר נהוג היה להכיר במשפחות שכולות גם אם בנם נהרג שלא "עקב השירות" אך המדיניות ספגה ביקורת קשה ולכן שונתה במהלך שנת 2002 – קודם למותו של בנה.
בהתאם למדיניות החדשה, ניתן היה להיענות לפנייתה של המערערת רק אם היה מדובר במקרה חריג ונדיר והאם הייתה במצב סוציו-אקונומי קשה כתוצאה מהשכול. מכיוון שזה אינו המקרה לא היה מנוס אלא לדחות את בקשתה.
האם השיבה כי מדיניות המשרד החדשה, שאמצה את החלטת הממשלה, פורסמה רק ב-2005 והחלתה רטרואקטיבית על המקרה שלה הייתה פסולה.
"פסחו" על בקשתה
השופט חנן מלצר ציין כי מהמסמכים שהגישו המשיבים עלה כי עד לשנת 2004 מדיניות משרד הביטחון הייתה להכיר במשפחות אנשי כוחות הביטחון, אשר בעת נפילתם שירתו שירות כולל של למעלה מ-10 שנים – כחללי צה"ל "לפנים משורת הדין", אף אם הפגיעה לא הייתה עקב השירות. ב-2005 שונתה המדיניות ומאז ההכרה נעשית רק במקרים חריגים ביותר.
עם זאת, השופט קיבל את טענת המערערת כי לא היה מקום להחיל את המדיניות החדשה רטרואקטיבית ולהפלות אותה לרעה בהשוואה למקרים דומים.
לקביעת השופט, כשהחליט המשרד על שינוי המדיניות – הוא היה מחויב להחיל את השינוי תוך שמירה על עקרון השוויון. לדבריו, "העובדה שהמשיבים "פסחו" על בקשתה של המערערת, ולא נענו לה מבלי ליתן הסבר מניח את הדעת לגבי השוני שבין המערערת לבין המשפחות שהוענקו להן תגמולים לפנים משורת הדין ואשר נסיבותיהן היו דומות לאלו של המערערת – היא בגדר הפליה".
לפיכך החליט השופט לקבל את הערעור ולהורות למשיבים להכיר במערערת, לפנים משורת הדין, כ"אם שכולה", על כל הזכויות הכרוכות בכך. השופטים צבי זילברטל וענת ברון הצטרפו לפסק הדין.
על המשיבים הוטל תשלום הוצאות בסך 40,000 ש"ח.
- ב"כ המערערת: עו"ד אליעד שרגא, עו"ד עדי גולן
- ב"כ המשיבים: עו"ד לירון הופפלד, עו"ד אודי איתן, עו"ד אבישי קראוס
* עורך דין שחר המאירי עוסק בדיני צבא וביטחון
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.