למד משפטים בזמן שאשתו עבדה בניקיון – וביקש לנשל אותה מבית המגורים

בני זוג נפרדו אחרי 35 שנות נישואים, מתוכן גרו 18 שנה בבית שנקנה על ידי אמו של האיש. האיש ירש את הנכס וסירב להעביר חצי ממנו לאישה. תביעה שהגישה נגדו התקבלה

בפסק דין שהותר לפרסום לאחרונה קיבלה השופטת מיכל סער תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר. בני הזוג גרים בנכס שנרכש על ידי אמו של האיש. לאחר מות האם היא הורישה את הבית לבנה והזכויות נרשמו על שמו. השופטת קבעה שהאישה הוכיחה כוונת שיתוף בנכס. היא ציינה בין היתר שהצדדים ביצעו בו שיפוץ רציני ושהאיש הבטיח לאישה שמדובר בנכס משותף.

בני הזוג נישאו ב-1987 בחו״ל ונולדו להם 4 ילדים. ב-1991 הם עלו לישראל והאיש למד לתואר ראשון במשפטים. ב-2005 רכשה אמו של האיש בית שהזכויות בו נרשמו על שמה. בהליך הרכישה ייצג האיש את אמו כעורך דין ואף ערך את הסכם המכירה. לאחר שהבית שופץ האיש ואשתו עברו לגור בו, והם חיים שם עד היום. במהלך 2011 בוצע שיפוץ נוסף בנכס. האם נפטרה ב-2014 והותירה צוואה בה הורישה את הבית לבנה. ב-2017 נרשמו הזכויות בבית על שמו.

ב-2020 הגישה האישה תביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף שבמסגרתה נטען שחצי מהזכויות בבית שייכות לה. היא טענה כי האיש מנסה לנשל אותה מזכויותיה בבית לאחר יותר מ-35 שנות נישואים, והדגישה שהוא ניהל את ענייניהם הרכושיים והמשפטיים ביד רמה והיא סמכה עליו בעיניים עצומות.

לטענתה, הבית נרכש על ידי האיש ונרשם על שם האם רק משיקולי מס, שכן באותו זמן הייתה לצדדים דירה אחרת שהייתה רשומה על שמם. עם זאת, האיש הבטיח לה כי אין לה מה לדאוג שכן הוא ידאג שאמו תערוך צוואה ותעביר את הבית על שם שני הצדדים. היא הדגישה שהיה ברור לה שמדובר בבית משותף. לאם המנוחה לא היו מקורות כספיים לרכישת הבית, והוא נרכש מכספיהם המשותפים של הצדדים. היא הוסיפה שהאם מעולם לא גרה בבית אלא בדירה שרכשה יחד עם אחיו של האיש. עוד לדבריה, הבית שופץ מספר פעמים והצדדים אף בנו בו קומה נוספת – והכל מכספים משותפים.

האיש טען מנגד כי אמו רכשה את הבית כדי לסייע לצדדים, שכן באותה תקופה לא היו להם אמצעים כספיים לקנות אותו. הוא הוסיף שלצדדים לא היה כסף לערוך שיפוץ רציני בנכס ומדובר רק באבזור הבית, סגירת גג רעפים וענייני קוסמטיקה כמו צביעה. לדבריו, מאחר שמדובר בנכס שניתן לו בירושה, יש להחריגו ממסת הנכסים ברי האיזון.

מצג שווא

השופטת מיכל סער מבית המשפט למשפחה בראשון לציון קבעה שהאישה לא הוכיחה שהבית לא היה בבעלות האם המנוחה. הנכס נרשם על שם האם בסמוך לאחר רכישתו, ונקודת המוצא היא שהרישום משקף את מצב הדברים. כמו כן, האישה לא הוכיחה שלאם לא הייתה אפשרות לקנות את הנכס, ושהוא נרכש מכספים משותפים של הצדדים.

למרות זאת, השופטת מצאה לנכון לקבוע שמדובר בנכס משותף. היא ציינה שהצדדים חיו בנכס במשך כ-18 שנה ובו גידלו את ילדיהם. כמו כן, מהעדויות עלה שהאישה תרמה להכנסות התא המשפחתי ועבדה במשק בית בשנים שבהם הבעל למד. השופטת גם קיבלה את גרסת האישה שלפיה האיש אמר לה שאם יירש את הבית הרי שמדובר בנכס משפחתי משותף לשניהם, מצג שווא שעליו הסתמכה. עוד היא קבעה שהצדדים שיפצו את הבית שיפוץ משמעותי שכלל תוספת קומה.

השופטת סיכמה שהבית הוא נכס משותף לשני הצדדים באופן שווה ויש למכור אותו ולחלק את התמורה ביניהם.

האיש חויב בהוצאות בסך 20,000 שקל.

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.