פסיקת מזונות ילדים ואישה בהליכי פשיטת רגל: גרושתו של חייב בהליכי פשיטת רגל הגישה תביעת חוב מזונות בסך 894,000 שקל. אולם הנאמן אישר את התביעה בסכום של כ-180,000 שקל. המחוזי בבאר-שבע השתכנע כי הסכם הגירושין של השניים מעורר חשד לניסיון ליצור "העדפת נושים".
ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע דחה את ערעורה של האישה על החלטת הנאמן. הדיון התמקד בעיקר בהסכם הגירושין של הצדדים, שאושר בביה"ד הרבני בשנת 2008 וקיבל תוקף של פסק דין, ולפיו על החייב לשלם למערערת מזונות אישה – בסך 12,000 שקל למשך 7 שנים ולאחר מכן 5,000 שקל לחודש במשך 5 שנים נוספות – וכן מזונות ילדים בסך 1,500 שקל עבור כל ילד.
המערערת טענה בין היתר כי לפני הגירושין, השניים חיו בוילה וברמת חיים גבוהה, ובהתאם, סכום מזונות האישה שנקבע בהסכם שיקף את רמת החיים שלה ושל ילדיה. לדבריה, החייב לא שילם לה כלום.
לטענתה, הנאמן שגה בכך שלמעשה ביטל בהכרעתו פסק דין של ביה"ד הרבני שאישר את ההסכם וקבע סכום מזונות המהווה חמישית מהסכום עליו הסכימו הצדדים.
מנגד, לשיטת הנאמן, היות שמדובר בפסק דין שמאשר הסכם בין הצדדים, אין חובה לאשר אותו כמות שהוא בהליכי פשיטת רגל.
בהקשר זה הנאמן טען כי בזמן פסק הדין, החייב כבר היה חדל פירעון ולכן הסכומים שנקבו הצדדים בהסכם הגירושין אינם ריאליים. לפיכך, לטענתו, הסכום שצוין בהסכם נקבע שלא בתום לב, תוך ידיעה כי סכום מזונות זוכה לעדיפות – מה שנקרא בשפה המשפטית "דין קדימה" – על פני נושים אחרים.
"קשה למצוא את ההיגיון"
השופט ישראל פבלו אקסלרד סבר כי הנאמן עשה חסד עם המערערת, כשהחליט לאשר תביעת חוב לפי מרכיב מזונות הקטינים ולא לדחות את תביעת החוב לחלוטין.
"עיון בפרוטוקול הדיון של בית הדין הרבני מעלה כי לא הייתה כל התייחסות, אפילו לא מינימאלית, לתוכנו של ההסכם, וזאת למרות החריגות הרבה שבהוראותיו. מכאן כי בהחלט היה על הנאמן להעמיק ולחקור בדבר הוראות ההסכם, ואם לא היה עושה כן, יתכן כי היה חוטא כלפי נושיו האחרים של החייב", כתב השופט.
השופט הוסיף כי מדובר בהסכם "תמוה, בלשון המעטה", לפחות בכל הקשור לנושא המזונות, שכן הוא נחתם ואושר כשהחייב כבר היה נתון בחובות ופיזר שיקים ללא כיסוי, והדבר אף צוין בו מפורשות. לכן, השופט הסביר כי ההסכמה לגבי מזונות האישה לאחר הגירושין – שהדין היהודי אינו מחייב – ועוד בסכומים כה גבוהים עם אפשרות לקבל בנוסף גם מזונות עבור הילדים, כאשר החייב נתון בחובות, מעוררת ספקות רבים לגבי כנות ההסכמה ותום הלב שמונח בבסיסה.
משכך, השופט סבר כי "האפשרות שהעלה הנאמן כי המדובר הוא ברצון של בני הזוג ליצור העדפת נושים, אינה אפשרות מופרכת".
השופט אף ציין כי לפי ההסכם אם הבעל לא ישלם את מזונות האישה, יהיה עליו לשלם גם את מזונות הילדים וגם את מזונות האישה, ואם ישלם את מזונות האישה, הוא פטור מלשלם את מזונות הילדים.
"אם כן, לאישה כדאי גם כדאי שהבעל לא ישלם את מזונותיה, כי אז תקבל את שני סוגי המזונות! קשה למצוא את ההיגיון שמאחורי הדברים ומכל מקום, למרות שניתנה למערערת הזכות להשיב לתגובת הנאמן, היא לא מצאה לנכון לעשות כן", הוסיף.
בתוך כך השופט חִייב את המערערת לשלם לקופת פשיטת הרגל הוצאות משפט בסך 2,000 שקל.
* עורכת דין ומגשרת מיה גד-מסטיי עוסקת בחדלות פרעון ובפשיטת רגל
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.