בית המשפט קיבל את בקשת האם לאחר שהתרשם שהמעבר יהיה לטובת הקטינים, לא יפגע בזמני השהות ואין סיכון ביטחוני מיוחד
בית משפט למשפחה בנצרת קיבל לאחרונה בקשה של אם להעתקת מגוריה יחד עם ילדיה הקטינים לישוב שמעבר לקו הירוק, על אף התנגדות האב. מעבר לטענה בדבר הסיכון הביטחוני, טען האב שהמעבר יפגע בקיום הסדרי השהות שלו עם הילדים. השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה קיבלה את המלצת העובדת הסוציאלית וקבעה שהמעבר שנוצר מכורח המציאות לא יפגע בילדים או בהסדרי הראייה.
הצדדים נישאו בשנת 2004, נולדו להם שלושה ילדים משותפים והם התגוררו בקיבוץ בצפון הארץ. ב-2017 בעקבות גירושיהם נותרה האישה לגור עם הילדים בקיבוץ והאב עבר למרכז הארץ. בהסכם הגירושים נקבע שהאב יקיים עם הילדים הסדרי שהות של יום אחד באמצע שבוע ללא לינה וכל סוף שבוע שני, אולם במהלך 2020 הגיעו הצדדים להסדר חדש לפיו הם יתאמו בניהם את המפגשים של האב עם הילדים תוך התחשבות הדדית.
בתביעה שהגישה האם ב-2021 היא ביקשה לאשר לה לעבור עם הילדים מהקיבוץ לישוב שנמצא מעבר לקו הירוק, זאת חרף התנגדות האב. לטענתה, בשל קריטריונים שקבע הקיבוץ היא לא יכולה להמשיך להתגורר בו בשכירות. בנוסף, היא התקבלה לעבודה ביישוב שמעבר לקו הירוק כאם בית של פנימיית אולפנה. העבודה מחייבת את מגוריה במקום, והפנימייה העמידה לרשותה מקום מגורים. לדבריה ממילא היא ההורה הדומיננטי בגידול הילדים ושני הילדים הגדולים לומדים בפנימייה כך שהסדרי השהות עימם מתקיים רק בסופי שבוע. לבסוף טענה שאין ביישוב סכנה ביטחונית.
הנתבע התנגד למעבר וטען שהיישוב נמצא במקום מסוכן מבחינה ביטחונית. הוא הוסיף כי רק לאחרונה עבר לגור בצפון, מה שמאפשר לילדה הקטנה ללון אצלו גם באמצע שבוע, והמעבר יפגע בהסדרי השהות שלו עם הילדים.
עובדת סוציאלית מלשכת הרווחה הגישה תסקיר, ולקטינים מונתה אפוטרופסית לדין שהגישה דו"ח. שתיהן המליצו על המעבר.
כורח המציאות
השופטת ג'בארין כליפה קיבלה את ההמלצות ואישרה את המעבר.היא הסבירה שממילא הנתבע מקיים את הסדרי השהות רק בסופי שבוע, כך שבפועל התובעת היא ההורה הדומיננטי אשר ממלאה את צרכי הילדים במרבית הזמן.
השופטת דחתה את טענת הנתבע כי מעברו לצפון יקל על זמני השהות עם הילדים. היא הסבירה שהוא זה שלאחר הגירושים עבר להתגורר רחוק מהילדים בגלל אינטרסים אישיים שלו, וגם חזרתו לצפון כעת נעשתה לצרכי עבודה ולא עקב רצונו לגור ליד ילדיו.
השופטת הוסיפה ששני הילדים הגדולים לומדים בפנימייה כך שממילא זמני השהות מתאפשרים רק בסופי שבוע. באשר לילדה הקטנה, המצב אומנם לא אופטימלי אך הוא נוצר מכורח המציאות שכן הנתבעת נאלצת לעזוב את הקיבוץ, והמשמעות של מניעת מעבר הקטינה עימה היא היעדרות ניכרת של האם מחייה.
השופטת הבהירה שהאם איפשרה לתובע לקיים זמני שהות עם הילדים באופן ספונטני גם בביתה, וניתן יהיה להמשיך בכך גם ביישוב החדש.
מעבר לכך גם לא עלתה התנגדות מצד הקטינים למעבר והשופטת לא שוכנעה שהמעבר יסכן את שלומם וביטחונם של הילדים.
נקבע שהסדרי השהות יתקיימו כל סוף שבוע שני ולגבי הילדה הקטנה אחת לשבועים ללא שינה.
לא נקבעו הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד עופר באטש
- ב"כ הנתבע: עו"ד אוסנת מלכה
עו"ד אורי דון יחייא
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.