המנוחה, שלא ידעה קרוא וכתוב, חתמה בטביעת אצבעה כאשר עדי הצוואה – הרב ואשתו – לא הקפידו על יתר הכללים שבחוק. השופט הבהיר שמה שחשוב הוא התוכן ולא הצורה
בית המשפט למשפחה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגיש בן לביטול צו ירושה שניתן בעניינה של אמו המנוחה, ולקיום צוואה במקומו. צו הירושה חילק את ירושת האם בין הבן וחמשת אחייניו – ילדי אחותו המנוחה ונכדיה של אמו. הצוואה לעומת זאת העניקה לבן את העיזבון במלואו. השופט ארז שני קבע שחרף ליקויים מסוימים בצורתה, הצוואה משקפת את רצון האם ויש לקיימה.
הצדדים לתביעה הם בנה היחיד של המנוחה (המבקש) ואחד מחמשת נכדיה (המשיב). המנוחה הלכה לעולמה בנובמבר 2020. כחודשיים לאחר מכן הגיש הנכד בקשה לצו ירושה תוך שציין כי קיבל את הסכמת דודו, הבן. בהתאם לכך, רשם הירושה הנפיק צו ירושה שחילק חצי מהעיזבון לטובת הבן וחצי לטובת הנכדים.
אלא שמספר חודשים לאחר מכן הגיש הבן בקשה לקיום צוואה של אימו ולביטול צו הירושה. לטענתו, אחיינו מיהר להוציא צו ירושה אחרי פטירת המנוחה מבלי לעדכן אותו, תוך זלזול בכבודה. הבן סיפר שבשנת 2012 אמו ביקשה מהרב שלה – עליו סמכה "הכי בעולם" – לערוך עבורה צוואה שתעניק לו (לבנה) את כל רכושה.
לשיטת הבן מדובר ברצון האותנטי האחרון של המנוחה, ויש לקיימו.
לעומתו טען הנכד שסבתו, שלא ידעה קרוא וכתוב, הוחתמה על פיסת נייר כשהייתה במצב סיעודי ודמנטי מבלי להבין את תוכן ה"צוואה" וממילא מבלי שהייתה כשירה לכך. לטענתו, בכלל לא מדובר בצוואה שכן המסמך סובל מכשלים רבים – אין בו תאריך, אין חתימה של המצווה וכיוצא באלה.
בנסיבות אלה ביקש הנכד להותיר את צו הירושה על כנו.
הרב: "אינני משפטן"
השופט שני הסביר שבהתאם לסעיף 25 לחוק הירושה ניתן לקיים צוואה חרף פגמים צורניים בה. "לא הצורה עיקר אלא התוכן, לא הקנקן אלא מה שיש בו", ציטט השופט מפסיקה מנחה.
בתוך כך הוא קיבל את עדויות הרב ואשתו – עדי הצוואה – שסיפרו כי לא היו בקיאים ברזי חוק הירושה ובסך הכול רצו לקיים את רצון המנוחה להוריש הכול לבנה. הרב ורעייתו הוסיפו בעדותם שהייתה זו הפעם הראשונה בה נתבקשו לערוך צוואה עבור מישהו ובשל חוסר ניסיונם הם לא הקפידו על הוראות החוק. "אני לא איש משפטים", אמר הרב בחקירתו הנגדית.
השופט קבע שגרסת הרב ואשתו אמינה ומקובלת עליו. לדבריו, הם ראו עצמם כעדים של צוואת המנוחה לכל דבר, גם אם לא מהטעמים המשפטיים הנדרשים בחוק.
לסיום הוסיף השופט כי יתר הנסיבות – ביניהן חוסר תקשורת של הנכדים עם סבתם למשך העשור האחרון לחייה – תומכים במסקנה שלפיה המנוחה ביקשה לתת את כל רכושה לבנה, אולי כדי "לסגור חשבון" עם נכדיה המנוכרים.
בנסיבות אלה קבע השופט שצו הירושה יבוטל ואת מקומו תחליף צוואת המנוחה. הנכד חויב לשלם לבן הוצאות בסך 60,000 שקל.
- ב"כ הבן: עו"ד שירלי רחמנוב
- ב"כ הנכד: עו"ד אלון סולומון
עו"ד גל אברג'ל
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.