מאבטח סניף "סופר פארם" ברמת גן חשד שהלקוח גנב מוצר מהחנות, ותקף אותו. השופט קבע שכל המעורבים אשמים בתקרית האלימה, כולל רשת סופרפארם וחברת האבטחה.
בית משפט השלום בתל-אביב הכריע לאחרונה בתביעה שהגיש לקוח "סופרפארם" שנפגע כתוצאה מאלימות של מאבטח. השופט הבכיר מנחם (מריו) קליין פסק ללקוח פיצוי בסך של 65,000 שקל, לאחר שהתרשם כי גם הוא אשם חלקית בנזקיו, משום שהגיב באופן אלים לפעולות המאבטח.
המקרה אירע ביולי 2014, זמן קצר לאחר שהתובע הגיע עם אשתו לרכוש מוצרים באחד מסניפי הרשת ברמת גן. התובע סיפר כי החליט לצאת מהסניף ולהמתין בזמן שאשתו המשיכה במסע הקניות, כשלפתע מאבטח תפס אותו בידו ודחף אותו חזרה לתוך הסניף. לדבריו, הוא ניסה להשתחרר מאחיזת המאבטח, ובתגובה לכך המאבטח נקט בפעולות אחיזה אגרסיביות יותר, ובסופו של דבר פגע בעינו השמאלית.
התובע התלונן במשטרה, ובהמשך הוגש נגד המאבטח כתב אישום. בפסק הדין צוין כי המאבטח הודה בעבירות שיוחסו לו, אך ההליך הסתיים באי הרשעה.
באוגוסט 2015 הגיש התובע תביעת נזיקין לפיצוי כספי על נזקי התקיפה. התביעה הוגשה גם נגד החברה שהעסיקה את המאבטח ("ד.ש. פריזמה"), וכן נגד רשת "סופר פארם". לטענת התובע, בעקבות התקיפה הוא נותר עם 28% נכות קבועה בעינו.
בתגובה, כל אחד מהנתבעים ניסה להטיל את האחריות על השני ועל התובע. כך למשל, המאבטח טען כי פעל במסגרת תפקידו. לשיטתו, הוא נאלץ להפעיל "כוח סביר" משום שהתובע תקף אותו. בנוסף, המאבטח ביקש לחייב את המעסיקה והרשת להשיב לו כל סכום שיחוייב לשלם לתובע, משום שהן אלה שדרשו ממאבטחי הסניף לאתר גניבות מבלי שהדריכו אותם כיצד לעשות זאת.
מנגד, חברת האבטחה טענה שיש להטיל את מלוא האחריות למקרה על התובע, או לחילופין על המאבטח שפעל בניגוד לנהלי העבודה.
"סופר פארם" התנערה לחלוטין מאחריות למקרה והצביעה על המעסיקה ועל המאבטח כמי שאשמים במקרה. כך או כך, במידה שתחוייב בפיצוי כלשהו, היא טענה שיש לחייב את שאר הנתבעים להשיב לה אותו לנוכח חוזה ההתקשרות ביניהם.
אחראית לשמירת הסדר
בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר, השופט הבכיר קליין קבע שכל ארבעת הצדדים – המאבטח, המעסיקה, "סופר פארם" ואף התובע בעצמו – אחראים למקרה. השופט קבע שהמאבטח אחראי לנזקי התובע, לנוכח העובדה שהודה במסגרת ההליך הפלילי בעבירות שיוחסו לו.
בהמשך, השופט קיבל את הרושם שהמעסיקה והרשת אכן לא הדריכו כראוי את מאבטחי הסניף בנוגע לאופן שבו יש לפעול במקרה של חשד לגניבה, למרות מודעותן לנושא.
משכך, הוטלה עליהן "אחריות שילוחית" למעשיו של המאבטח. בתוך כך, השופט העיר כי סופרפארם אחראית על שמירת הסדר הציבורי בסניפיה, והעובדה שיש חוזה בינה לבין המעסיקה, לא פוטרת אותה מאחריות למקרה.
לאחר שניתח את הדברים, השופט חילק את האחריות בין הנתבעים באופן הבא: 45% הוטלו על המאבטח, 30% על המעסיקה ו-25% הוטלו על "סופר פארם".
עם זאת, השופט קבע כי התובע תרם משמעותית לאירוע התקיפה בכך שהגיב בעצמו באלימות. על כן, הוטל עליו "אשם תורם" בשיעור 35%.
בסופו של דבר, הנתבעים חויבו לשלם לתובע 65 אלף שקל, כפיצוי על חומרת הפגיעה בעינו של התובע, וכן על סבלו ועל הסיכונים "שצופנים לו העתיד". בנוסף, הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקל. הסכומים יחולקו בין הנתבעים בהתאם לאחריות שהוטלה עליהם.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד האלה חמדאן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.