השופטת קבעה כי לאיש לא היה שמץ של מושג שהוחתם על חוזה שמעניק לזוגתו במתנה את כל רכושו עלי אדמות. למרות זאת, היא דחתה את התביעה שהגישו ילדיו משום שהאמת לא הפריעה לו: "רצונו של האדם – כבודו"
בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגישו אח ואחות לביטול חוזה מתנה, בטענה שבת הזוג של אביהם עשקה אותו וגרמה לו להעביר לה את הדירה שלו ללא ידיעתו. השופטת הילה גורביץ' שינפלד אמנם שוכנעה כי האב נוצל והוטעה כשהוחתם בבהילות על מסמכים שלא הבין את משמעותם. עם זאת, לאחר ששמעה את עדותו היא התרשמה שבסופו של דבר התוצאה משקפת את רצונו, ולכן קבעה שאי אפשר להתערב בחוזה גם אם התנאים שלו גרועים.
מדובר בדירה שהילדים גדלו בה עם הוריהם. ב-2005 אמא שלהם נפטרה והם הסתלקו מהעיזבון לטובת אביהם, כך שהדירה עברה לבעלותו. כעבור כמה שנים הוא הכיר אישה חדשה ובמקביל מערכת היחסים שלו עם ילדיו הלכה והידרדרה עד כדי נתק מוחלט.
לפני כשנתיים הם הגישו תביעה לביטול חוזה מתנה שבמסגרתו העביר אביהם את הדירה לבעלותה הבלעדית של זוגתו החדשה. הם טענו כי בת הזוג ניצלה את תמימותו של אביהם ואת ההשפעה שלה עליו כדי לעשוק אותו, והאשימו אותו בנתק השורר ביניהם.
האב וזוגתו הכחישו את הדברים וציינו כי מדובר בילדים שהפקירו את אביהם, גנבו ממנו ולא מתעניינים בשום דבר חוץ מכסף. האב עצמו ביקש שלא להתערב במערכת היחסים החוזית בינו לבין זוגתו, שהיא לטענתו האדם היחיד שעוזר לו ואוהב אותו.
עם זאת, מהעדות של האב בבית המשפט הסתבר כי הכוונה המקורית שלו הייתה שהדירה תהיה משותפת לו ולזוגתו והוא לא היה מודע לכך שהעביר לה את כל הזכויות בשלמותן. ובכל זאת, כשהתגלתה לו האמת הוא לא כעס ולא ביקש לבטל את המתנה אלא אמר "אם עשיתי ככה, זה טוב".
ויתר על זכות הביטול
עדות זו היא שהכריעה את הכף אל עבר דחיית התביעה. השופטת הילה גורביץ' שינפלד אמנם שוכנעה לחלוטין כי בת הזוג ניצלה את חוסר ההבנה של האב ואת האהבה והאמון שרחש לה כדי לעשוק אותו ולהותיר אותו חסר כול. על כך מעידים לקביעתה, החופזה שבה החתימה אותו על מסמכים שלא הבין את משמעותם והעובדה שהיא עצמה לא חלקה את הרכוש שלה עמו.
עם זאת, השופטת הבהירה כי אי אפשר לכפות על האב לבטל חוזה שהוא ביקש לקיים מפורשות גם לאחר שעומת עם האמת. "אין זה מקומו של בית המשפט לשפוט ולמנוע מאדם לעשות ברכושו ככול העולה על רוחו. גם אם תנאי החוזה גרועים – חופש החוזים גובר", נכתב.
השופטת הדגישה עוד כי גם לאחר שמעשיה של זוגתו נחשפו האב הפנה את הכעס כלפי ילדיו וחזר על כך שנטשו אותו ורימו אותו – ללא שום קשר אליה.
בסיכומו של עניין, השופטת קבעה כי חוסר המודעות של הנתבע למשמעותו של החוזה בזמן אמת לא מביא לביטולו. זאת, מאחר שוויתר על זכות הביטול והחליט, מתוך שיקול דעת עצמאי, שהמצב יישאר כמו שהוא. "התוצאה משקפת את רצונו של הנתבע. רצונו של האדם – כבודו", נכתב.
לפיכך, התביעה נדחתה והילדים חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 18,000 שקל.
עו"ד רועי ויסמן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.