בת נאלצה לתבוע את הוריה לאחר שגזלו ממנה דירה שנרכשה עבורה בכספי סבתהּ. בית המשפט למשפחה התרשם כי ההורים הפרו שורה של חובות משפטיות ומוסריות.
השופט אסף זגורי, סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת, קיבל באחרונה תביעה שהגישה בת נגד הוריה, שסירבו להעביר לה דירה שרכשה עבורה סבתהּ. בפסק הדין נמתחה ביקורת נוקבת על עזות המצח של ההורים שהמשיכו להתעקש על הדירה למרות עדויות חד-משמעיות נגדם.
בשנת 2007 קיבל אב לשתי בנות כ-1.4 מיליון שקל מאמו כדי שירכוש לכל אחת מהבנות דירה. בסמוך לכך נרכשה עבור אחת מהן דירה בצפון הארץ, ונרשמה על שמה. מספר חודשים לאחר מכן נרכשה דירה נוספת, בתל-אביב, אך זו נרשמה על שם האב לבדו.
במשך שנים הבת השנייה הייתה בטוחה שהוריה יעבירו לה את הדירה בבוא העת, אך כשהעת הגיעה היא נתקלה בסירוב מוחץ. בלית ברירה, בשנת 2015 היא תבעה אותם בבית המשפט למשפחה.
הבת טענה כי מערכת היחסים עם הוריה השתנתה לאחר שחזרה בתשובה ונישאה למרות התנגדותם. היא סיפרה כי אביה פגע בה מאוד ולמעשה גנב ממנה את הדירה – פשוטו כמשמעו.
לתביעה צירפה הבת הקלטות של שיחות עם סבתה ואביה. בשיחה אחת נשמעת הסבתא אומרת כי בנה גזל את הדירה ורימה אותה ואת נכדתה. בשיחה אחרת, נשמע אבי התובעת מודה כי 75% מהדירה שייכים לבתו, והיתר שלו כיוון שהשתתף במימון.
למרות הקלטות אלה, ההורים טענו כי הדירה שייכת להם במלואה ודרשו לדחות את התביעה כליל. בין היתר הם טענו כי הבת נישאה לבחור שהתעלל בה ושהסבתא ביקשה במפורש שלא להעביר לה את הדירה כל עוד היא עמו.
חשה מרומה
בפסק דין שניתן כשנתיים וחצי לאחר הגשת התביעה התקשה השופט זגורי להבין "את עזות המצח" של ההורים.
השופט לא האמין לגרסת האב שנסתרה בהקלטות שהגישה בתו. יותר מזה, בביקור שערך אצל הסבתא הקשישה הוא שמע ממנה במפורש כי לא הציבה כל תנאי לרכישת הדירה ושחשה מרומה שהדירה לא הועברה על שם נכדתה.
השופט אף הופתע לשמוע כי האב מתעקש על מלוא הדירה שעה שהודה כי מימן רק 25%. אלא שהשופט קבע כי גם אם ההורים מימנו חלק מהדירה עדיין לא מגיע להם זכויות בנכס, בין היתר, משום שאסור היה להם לעשות בכספי הסבתא כבשלהם ולערבב אותם עם כספם האישי.
מנגד השופט ציין כי עדותה של התובעת הותירה עליו רושם חיובי במיוחד. "לא קל לעמוד מול הוריך ולבוא בהאשמות חריפות כל כך. קשה עוד יותר כאשר הדבר נעשה מעל דוכן העדים בהליך שיפוטי ומוטחות בתובעת טענות קשות", כתב השופט בחמלה. הוא הוסיף כי התובעת עמדה בכך ושכנעה אותו לחלוטין כי גרסתה – אמת היא.
בהיבט המשפטי השופט קבע כי בין הסבתא לבין ההורים התקיימה מערכת יחסים חוזית, שבמסגרתה התחייבו לרכוש דירה לכל אחת מבנותיהם, אך ההורים הפרו את התחייבותם החוזית ואף פעלו בניגוד לדיני השליחות והנאמנות.
השופט סיכם באמירה שההורים הפרו "חיוב מוסרי ומשפטי גבוה במיוחד" ובנסיבות אלה קיבל את התביעה והצהיר כי הדירה שייכת לתובעת – בלעדית. ההורים חויבו בנוסף להעביר לבתם את דמי השכירות שהתקבלו עבור הדירה מאוגוסט 2015 ולשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 15 אלף שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד רון אובוז
- ב"כ הנתבעים: עו"ד עמרם חיימי
עו"ד נטלי זץ חורש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.