פטנט הוא מונופול הניתן ע"י המדינה לממציא על המצאה חדשה בכל תחום טכנולוגי המציגה
התקדמות המצאתית, וזאת כנגד חשיפת המצאתו ברבים. על מנת לקבל פטנט, על הממציא לחשוף
את המצאתו בפירוט באופן שאיש מקצוע בתחום יוכל לבצעה. דרישה זו היא אחד מיסודות
דיני הפטנטים.
פעמים רבות מתחבטים ממציאים בשאלה האם כדאי להם לחשוף את המצאתם על מנת לקבל פטנט,
או שמא מוטב לשמור את ההמצאה בסוד, ולמנוע ממתחריהם מידע העשוי לסייע להם בהעתקת
ההמצאה ובכך לפגוע ביתרון שהושג בהמצאה.
ממציאים רבים נוטים לחשוב שחשיפת ההמצאה במסגרת בקשת פטנט מסכנת אותם ומעניקה
למתחרים את המידע שהללו זקוקים לו לשם העתקת המוצר החדש, ועדיף לפיכך לכבוש את היצר
ולשמור את המידע כסוד מסחרי.
כדאי לדעת שפטנט נותן לבעליו מונופול על המצאתו )במדינה בה ניתן הפטנט( לתקופה
מוגבלת )לרוב 20 שנה מיום הגשת בקשת הפטנט(, בעוד שסוד מסחרי - אם ישמר כהלכה -
יוכל להניב לבעליו פירוט בלעדיים כל זמן שלא ייחשף ויתגלה ע"י אחרים, אף מעבר לאותם
20 שנה.
הבחירה בסוד מסחרי תלויה כמובן ביכולת לשמור על הסוד.
כשד"ר פמברטון מאטלנטה ג'ורגי'ה בארה"ב המציא בשנת 1886 משקה קל מתמצית קוקה - משקה
שלימים נקרא קוקה-קולה - הוא יכול היה לשמור בנקל על הרכב המשקה בסוד. כשנמכרה
המצאה למי שייסד את חברת קוקה-קולה נשמר הסוד ונמנעה חשיפתו לזרים, ואף הוגבלה גישת
עובדי החברה לנוסחה המצליחה. עד היום ידוע הרכב הנוסחה למנהלים בכירים מעטים בחברה,
ואלה נמנעים מלטוס ביחד או בעת ובעונה אחת, כדי שסודם לא יאבד בתאונה שתקפח את
חייהם חלילה.
אבל הזמנים השתנו. שיטות בדיקת חומרים פותחו, חיישנים הומצאו ושוכללו, ודרכי "הנדסה
לאחור" נפרצו. מה שהיה בחזקת "קופסה שחורה" נעשה שקוף.
יש המצאות שדי במבט חטוף עליהן כדי להבין את מהות ההמצאה. המצאות אחרות דורשות
פיצוח ולימוד, וקיימים גם מצבים שבהם פיצוח הסוד נראה מלכתחילה בלתי אפשרי ממש. אבל
תמיד, או כמעט תמיד, מצליחים המתחרים לפענח את המסתתר מאחורי המוצר.
מעשה בחברה לייצור תעשייתי של מוצרי מזון שגילתה תהליך ייצור מהפכני. במהלך הייצור
משתתף חומר כימי מסוים, שעם בואו במגע עם שאר החומרים יוצר ריאקציה מסוימת המשפרת
את המוצר בצורה משמעותית ביחס למוצרים המתחרים, ובתום פעולתו נעלם. לכאורה סיבה
טובה לשמור על העניין בסוד - שכן אם תוגש בקשת פטנט יתפרסם התהליך והמתחרים ילמדו
כיצד להשתמש בחומר בעצמם. יתר על כן גם אם יתבקש פטנט - יקשה מאד על בעלת הפטנט
להוכיח שמוצרי המתחרים יוצרו תוך ניצול התהליך המוגן בפטנט. החברה החליטה איפוא
לשמור על סודה לעצמה ולא הגישה בקשת פטנט.
מה גדולה היתה אכזבתה של החברה כשהתברר לה כי חברה מתחרה ביצעה אנליזה כימית של
המוצר. די היה בגילוי שרידים זעירים מן החומר החדש, כדי שהמתחרה תבין את החידוש
ותאמץ אותו אל חיקה בחום. המוצר החדש הופיע כמעט מיד על מדפי המתחרים למגינת לבה של
החברה.
היו גם כאלה שהשקיעו מאמצים כבירים למנוע פענוח כזה. מעגלים אלקטרוניים הודבקו ואף
הוטבעו בדבקים חזקים שרק כוח פיזי רב היה יכול לשחררם - כוח שהיה אמור להרוס את
השבבים העדינים )או כך לפחות חשבו הממציאים(. אלא שנמצאו אחרים שמצאו דרכים לשחרר
את השבב הנחשק ממעטפתו הלופתת כשהוא שלם, תקין וניתן לבחינה. היו גם התקני השמדה
עצמית )מזכיר קצת את ג'יימס בונד, לא?( שפותחו כדי להשמיד התקן שממציאיו רצו למנוע
את חשיפת טיבו והרכבו. גם אלה לא תמיד עמדו בפני כושר ההמצאה של החקיינים שמצאו
דרכים לפרק את ההתקן ולחקור את מהותו לעומק.
יחד עם זאת, רוב היצרנים אינם משקיעים בהגנות מעין אלה - הן משום שהייאוש למראה
פיצוח הגנות מעין אלה הוא רב, והן משום שמדובר בעלויות נוספות המעלות את מחיר המוצר
הסופי ובכך פוגעות בתחרותיות.
לפיכך, אין זה נדיר כי כמעט מיד לאחר שנחשף המוצר החדש לשוק, מתנפלים עליו המתחרים
מפרקים אותו לגורמים וחוקרים את טיבו עד לבורג והשבב האחרונים. זוכרים את מתקפת
מהמזרח הרחוק? IBM המחשבים תואמי
מתברר איפוא כי היכולת לשמור בסוד את פרטי ההמצאה הולכת ופוחתת בעידן הטכנולוגי בו
אנו חיים. ישנם מתחרים המשקיעים הרבה בניסיונות לגלות את סודם של יריביהם. הם יפתו
עובדים בכירים של המתחרים במשכורות שמנות והטבות מופלגות על מנת שיערקו אליהם,
וישתפו את המעביד החדש בסודות המתחרה. הם יבחנו כל פיסת מידע הקשורה ביריב היכולה
לשפוך אור על תחום העיסוק שלו ועל טיבו. הם אפילו עשויים לשלוח שליחים שיפשפשו בפחי
האשפה שלו כדי למצוא מידע שלא הושמד כהלכה היכול ללמד על סודות היריב.
אפילו החלפת מסרים בדואר האלקטרוני של החברה יכול להחשף ולהותיר את סודה של החברה
גלוי לעין כל.
אם סוד מסחרי דולף ומתגלה, הרי שהמתחרים קרוב לודאי ינצלו את המידע המגיע לידיהם
וייצרו מוצר דומה או זהה, ובעל הסוד שנתגלה לא יוכל אלא להלין על עצמו. אם ימצא את
המדליף, יוכל אולי לתבוע אותו על נזקיו, אבל בהעדר עדויות למעשה בלתי הגון מצד
המתחרים )כגון ראיות הקושרות אותם ישירות לגניבת הסוד( לא יוכל לתבוע אותם ולמנוע
מהם להנות מהמצאתו.
יתר על כן - משעה שהסוד דלף והפך לנחלת הכלל - לא יוכל הממציא למהר ולהגיש בקשת
פטנט על המצאתו, כיוון שתנאי הוא שהמידע הכלול בבקשת פטנט אינו נמצא ברשות הציבור,
ומשאין כך הדבר, לא יינתן פטנט לממציא )יצוין כי בארה"ב ניתן אמנם להגיש בקשת פטנט
גם אם ההמצאה נחשפה לציבור, וזאת בטרם מלאה שנה מאז החשיפה הראשונה, ברם ברוב
מדינות העולם, ואף בישראל, אין הסדר כזה(.
האם יש מצבים שבהם כדאי להעדיף סוד מסחרי על פני פטנט? אמת מצבים מעין אלה הם
מצומצמים, אך ישנם כאלה. למשל, המצאת מכונת ייצור חדשה. המוצרים שייוצרו במכונה זו
יימכרו בשוק, ברם המכונה עצמה תישאר במפעל, ובמידה והגישה אליה תוגבל, יוכל, אולי,
הממציא לשמור על סודו ככל שיחפוץ. באופן דומה, תהליך יצור יכול להישמר כסוד מסחרי,
בתנאי שהמוצר המוגמר לא יעיד על הדרך שבה יוצר. ואולם מצבים מעין אלו הינם מצבים
מעטים למדי.
יומני הפטנטים של משרדי הפטנטים ברחבי העולם מלמדים כי יותר ויותר אנשים סבורים כי
מוטב לבקש פטנט מאשר לנסות ולשמור על סוד מסחרי.
* דורון שרצקי, עו"ד ועורך פטנטים, שותף במשרד מילר - שרצקי, משרד עורכי-דין
www.ms-law.co.ilועורכי-פטנטים, חיפה. בקרו באתר:
** כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות
דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים
לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.