אף שהסכמי הרכישה נחתמו בתחילת העשור הקודם, הקרקעות באבן ספיר הועברו לחזקת התובעים רק בשלהי 2020. השופטת: "רמ"י והאגודה הפרו התחייבויות"
רוכשי מגרשים במושב אבן ספיר, שקיבלו אותם באיחור משמעותי, יקבלו פיצויים והוצאות בסך 540,000 שקל - כך נקבע לאחרונה בבית משפט השלום בירושלים. מסקנת השופטת מוריה צ'רקה הייתה שמסירת המגרשים חרגה מהזמן הסביר, באופן העולה כדי הפרת התחייבויות מצד המינהל ואגודת המושב כלפי הקונים.
בפברואר 2010 חתמה התובעת על הסכם פיתוח מול המינהל, לפיו יועמד לה מגרש לבנייה במושב אבן ספיר, כשעליה לבנות עליו תוך שלוש שנים. שנתיים לאחר מכן, ב-2012, חתם בנה, התובע, על הסכם דומה. באותה התקופה אגודת המושב גבתה מהם את דמי הפיתוח לביצוע העבודות.
אלא שמילים לחוד ומעשים לחוד: בפועל שיווק המגרשים וביצוע עבודות הפיתוח התעכבו, עד שבשלב מסוים פנו רוכשי המגרשים, בכללם התובעים, במכתב התראה על אודות הנזקים שנגרמים להם בשל האיחור. בסופו של יום, רק באמצע 2022 קיבלו התובעים היתר בנייה.
ואולם נכון ליוני אשתקד, טרם ניתן טופס 4 לבית התובעים משום שעבודות הפיתוח עדיין לא הסתיימו, ההרחבה עדיין לא הייתה מחוברת לחשמל וגם הביוב חובר זמן קצר קודם לכן. "במילים אחרות", נכתב בפסק הדין, "מי שבשנת 2010 חתמה על הסכם פיתוח מול המינהל, לא יכולה הייתה להיכנס לבית שבנתה גם 14 שנים מאוחר יותר".
בתביעה שהוגשה לבית המשפט טענו האם ובנה שבעצם העיכוב הפרו הנתבעות - רמ"י, האגודה ומ"א מטה יהודה - הן את התחייבויותיהן כלפיהם בהיבט החוזי, והן את חובותיהן כגופים ציבוריים מכוח המשפט המינהלי. מנגד טענו הנתבעות, בין היתר, שהתביעה התיישנה.
חמש שנים
השופטת צ'רקה דחתה את טענת ההתיישנות שהעלתה ההגנה. היא קיבלה את תזת התביעה - לפיה מדובר בטענה להפרה מתמשכת של חובה חוזית, כשנזקם של התובעים מתחדש מעת לעת - כך שהתביעה בכללותה לא התיישנה.
לגופו של עניין קבעה השופטת שרמ"י והאגודה הפרו את התחייבויותיהן כלפי הרוכשים. "אני סבורה שעל המינהל היה להעמיד לרשות התובעים מגרשים שניתן להגיש לגביהם בקשות להיתרי בנייה בתוך חמש שנים מהחתימה על הסכמי הפיתוח", כתבה.
במילים אחרות, הסבירה השופטת, כיוון שהתובעת חתמה על הסכם הפיתוח בפברואר 2010, היה על המינהל למסור לה את המגרש עד לפברואר 2015. בדומה לכך, משרכש התובע את המגרש בשלהי 2012, היה על המינהל למסור לו אותו עד סוף 2017.
אלא שבפועל, ציינה השופטת, ניתן היה להתחיל ולהגיש בקשות להיתרים רק ב-2019, "על כן המינהל הפר את התחייבותו על-פי הסכם הפיתוח". אשר לחלקה של האגודה, הודגש שכמי שנטלה על עצמה את האחריות לפיתוח השטח שיועד להרחבה, ואף גבתה את הוצאות הפיתוח, היה עליה לבצע זאת תוך זמן סביר, קרי חמש שנים, אלא שהיא חרגה ממנו.
בסופו של יום קבעה השופטת שבשל העיכוב במסירת המגרשים - אשר נעשתה בפועל רק בשלהי 2020, עשור לאחר חתימת התובעת על הסכם הפיתוח - יפוצו היא ובנה ב-455,100 שקל, בתוספת 20,000 שקל עבור עוגמת נפש ו-65,000 שקל הוצאות משפט.
השופטת קבעה שרמ"י תישא ב-80% מהסכומים שנפסקו, בעוד האגודה תשלם את 20 האחוזים הנותרים.
- ב"כ התובעים: עו"ד אברהם אשכנזי
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד מיכל מזרחי (פמ"י)
- ב"כ הנתבעת 2: עו"ד גלי פלד
- ב"כ הנתבעת 3: עו"ד אריה נח ועו"ד טלי ישראל
עו"ד רוני חייט עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.