מומחה רפואי קבע באופן ברור שקיים קשר סיבתי בין עבודתו של המדביר לבין הגידול הסרטני. אז מדוע הביטוח הלאומי התעקש שלא להכיר בו כנפגע עבודה?
מדביר שלקה לפני כ-4 שנים בסרטן מסוג מלנומה הגיש תביעה להכיר בו כנפגע עבודה אך ביטוח לאומי דחה אותה בנימוק שאין קשר בין מחלתו לבין תנאי עבודתו. לאחרונה, השופט תומר סילורה מבית הדין לעבודה בתל-אביב קבע כי לנוכח עמדתו הנחרצת של המומחה הרפואי שמונה בתיק, ולפיה החשיפה הממושכת של המדביר לשמש במסגרת עבודתו הייתה גורם משמעותי לפרוץ המחלה, הרי שהביטוח הלאומי שגה.
המדביר (53) פנה לבית הדין לאחר שנדחה על ידי ביטוח לאומי, וטען כי אין לו ספק שמחלתו נגרמה כתוצאה מהחשיפה הממושכת לשמש בעבודתו.
התובע סיפר כי במהלך השנים 1994-1999 עבד במשרה מלאה כמדביר בחברת "ארזים שירותי הדברה", ובמסגרת זו נדרש לרסס גם המון שטחים פתוחים. לאחר מכן, ב-2010 עבר לעבוד כאיש אחזקה במרינה בהרצליה ובמסגרת עבודתו הוא אחראי לתחזק את החופים ולבצע סיורים.
לטענתו, עד למועד גילוי המחלה בינואר 2014, הוא היה חשוף במסגרת עבודתו לקרני השמש בצורה אינטנסיבית מאחר שעיקר העבודה התבצע בשטח הפתוח.
מומחה שמינה השופט סילורה קבע בחוות דעתו כי סוג העבודות בהן עבד התובע ומיקום הגידול שלו (בזרוע) מעידים על קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי לבין חשיפתו לשמש בשעות העבודה.
מנגד, ביטוח לאומי טען כי קביעת המומחה אינה מבוססת והפנה לו מספר שאלות הבהרה. כך למשל, הוא שאל האם זה נכון שהשמש מזיקה בכל מקרה – בין אם נחשפים אליה בשעות הפנאי ובין אם בשעות העבודה. אם התשובה חיובית, הרי שלא ניתן לקבוע בוודאות כי דווקא החשיפה בעבודה היא זו שגרמה למחלת התובע.
לא נחשף בשעות הפנאי
התובע טען בתגובה כי לא נהג להיחשף לשמש בשעות הפנאי, ואילו המומחה השיב כי בשעות הפנאי אנשים משתזפים בדרך כלל בגב העליון, בכתפיים ובבית החזה ואולם הנזקים של התובע לא אירעו באזורים האלה – מה שתומך בטענתו כי לא נחשף לשמש מחוץ לעבודה.
המומחה חזר והבהיר כי קביעתו הראשונית הולמת את הנסיבות הכלליות של התובע, את סוג העבודות בהן הועסק ואת החשיפה היומיומית והאינטנסיבית לשמש במהלכן.
אולם ביטוח לאומי עמד על שלו, טען כי עמדת המומחה אינה מבוססת וביקש לדחות אותה ויחד עמה גם את התביעה.
השופט סילורה לא קיבל את עמדת המוסד, והעדיף את חוות דעתו של המומחה, שנשענה לא רק על התיעוד הרפואי שהוגש לו אלא גם על בדיקה קלינית שערך לתובע. השופט הוסיף כי קביעותיו עומדות במבחן הסבירות וההיגיון.
לפיכך, השופט אישר כי קיים קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין חשיפתו לשמש במסגרת תעסוקתית.
בהתאם לכך, ביטוח לאומי חויב להכיר בתובע כנפגע עבודה ולשלם לו הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד ביטוח לאומי צחי פרום
- ב"כ הנתבע: עו"ד לירון דנון
*עורך דין גל בוטבול עוסק בדיני ביטוח לאומי
**הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.