בגידה יכולה להביא למשבר באמון ובחברות שבין בני זוג. אך האם היא פוגעת בזכויות הרכושיות של הבוגד?
ניהול מערכת יחסים בסתר מחוץ לנישואין פוגעת בנישואין עצמם, ומשמיט את הקרקע מתחת לאמון הבסיסי שעליהם הנישואין מבוססים. התנהגות כזו עשויה לפגוע במאמץ לקיים משק בית משותף ויכולה להוביל לגירושין, אך יחד עם זאת אין היא פוגעת בזכויות הקנייניות או האובליגטוריות של הבוגד או הנבגד.
התיזה לפיה בגידה מתמשכת יכולה להעיד על קרע סופי גם בהיבט הרכושי, ומקנה סמכויות לבית המשפט או לבית הדין להפעיל שיקול דעת ולחלק את משאבי התא המשפחתי שלא שווה בשווה, יפה כתיאוריה בלבד. בפועל פסיקה מעין זו המביאה בחשבון את נושא הבגידה בחלוקת הרכוש – נדחתה פעם אחר פעם על ידי בית המשפט העליון.
שיתופיות מוחלשת
לצד ההכרה שככלל אין להטיל סנקציות רכושיות על הצד הבוגד, בית משפט רשאי לקבוע ״שיתופיות מוחלשת״ לתקופה מסויימת שבמהלכה התא המשפחתי תפקד באופן חלקי בלבד. בפועל קשה ליישם עקרון זה של שיתופיות מוחלשת, אלא במקרים מיוחדים ונדירים בהם התנהל אדם בשני בתים נפרדים. כלומר, אין די בבגידה אלא שיש לנהל חיים כפולים של ממש.
הפסיקה קבעה שבמקרים בהם מיושמת השיתופיות המוחלשת הדבר לא נעשה בכוונה להעניש את הצד הבוגד או לקבוע כי האשָם בפירוק הנישואין משפיע על דרך חלוקת הרכוש. בית המשפט הבהיר שאין לתת משקל לפן האי המוסרי של עצם מעשה הבגידה בכל הנוגע לאופן חלוקת הרכוש בין בני הזוג על פי חוק יחסי ממון. שיתופיות מוחלשת מקורה בהתחקות עובדתית אחר אופי השותפות שבין בני הזוג ואחר התנהלות הקשר הזוגי שביניהם, כפי שהם באים לידי ביטוי בהיקף המאמץ המשותף והיחס השיתופי ששרר ביניהם במהלך קיום הנישואין.
מה בין בגידה חד פעמית לבגידה ממושכת?
בפן הדתי אין הבדל בין בגידה של פעם אחת לבגידה מתמשכת. גם בגידה חד פעמית, לא כל שכן בגידה ממושכת, מחייבות גירושין. אישה שבגדה – אפילו פעם אחת – מפסידה את כתובתה, אפילו אם בני הזוג המשיכו בחיים משותפים. ואולם, יש הבדל בין הפסד כתובה לבין הפסד רכושי. כיום גם לפי הדין הדתי אישה שבגדה אינה מפסידה את הרכוש שהיה שלה לפני הבגידה. חשוב להבהיר שאישה בוגדת לא נענשת בביטול זכויותיה בדירת המגורים או בכספים שיש למי מבני הזוג.
לעומת זאת, בכל הנוגע לבחינת השיתופיות על פי הדין האזרחי עשוי להתקיים הבדל מהותי בין בגידה חד־פעמית למתמשכת. 'מעידה' חד־פעמית אינה מלמדת בהכרח על חולשה מוחלטת של השיתופיות. מנקודת מבט אזרחית יכול בן הזוג למחול על הבגידה ולהמשיך בחיי הנישואין. עם זאת, במצב שבו אחד מבני הזוג מנהל מערכות יחסים מקבילות לאורך זמן רב, ובמיוחד בלא ידיעת בן הזוג האחר, יש בכך כדי ללמד על חולשתה של השיתופיות בין בני הזוג. התנהגות כזו יכולה להעיד על העדר זוגיות מהותית על פי גדרי חוק יחסי ממון בין בני זוג.
האם בגידה היא הפרת חוזה בין בני זוג?
יש להבחין בין התשובה המשפטית לבין התשובה המוסרית. על פי קביעת בית המשפט העליון בגידה אינה מזכה בפיצוי וברוב המקרים גם אינה שוללת את עקרון השיתוף, אלא בהפעלת שיקול דעת של ערכאה שיפוטית. אמנם כב' השופט אסף זגורי הציע לחייב בפסק דין שנתן (אך התהפך בערעור) את בן הזוג הבוגד בפיצוי של 50 אלף שקל אך קביעה זו לא עמדה במבחן של הערכאות הגבוהות, ובפועל בוטלה.
באחד המקרים שהתנהלו בבית הדין הרבני עסק בית הדין הרבני הגדול בשאלת האפשרות כי לבגידה תהיה השפעה על כוונה לשיתוף ספציפי בנכס 'חיצוני', כלומר נכס שמקורו לפני הנישואין או שמקורו בירושה או מתנה, שאין בגינם שיתוף. התשובה היתה חיובית באותו מקרה. וכנגד פסק הדין הוגשה עתירה לבית המשפט העליון אך הפסיקה נותרה על כנה.
לעומת זאת, במקרה דומה שנדון בפני הרכב מורחב של בית המשפט העליון נקבע אחרת. כבוד השופט יצחק עמית כתב במסגרת עתירה זו: "איני בא לומר כי לנושא הבגידה לא יכולה להיות אף פעם השלכה בסכסוך הרכושי בין בני זוג, אולם בחינת הדברים צריכה להיעשות באספקלריה של הדין האזרחי לצורך בחינת השאלה אם יש מקום להחיל את חזקת השיתוף או את השיתוף הספציפי ...בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי בגידה עשויה לשים קץ לשיתוף 'אך אין נענשים עליה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף".
הצד שבגד ודוקטרינת ההשתק
בית הדין הרבני, במספר פסקי דין שנתן, מציע קו מחשבה מעניין לפיו התחשבות בבגידה בחלוקת הרכוש תהווה עידוד ותמריץ לכל בעל שיחפוץ לקבוע מועד קרע מוקדם או חלוקה לא שוויונית, שיוכל להשיג את מבוקשו על ידי הודעה כי מזה שנים רבות הוא בוגד באשתו, וכך יפגע בשיתוף הנכסים של האישה עמו. בהתאם לכך, בן הזוג שקיים יחסים בסתר מחוץ לנישואין יהיה מושתק מלהעלות טענה זו. הרציונל מאחורי דוקטרינת ההשתק הוא להגן על אינטרס ההסתמכות של בן הזוג התמים, אשר התנהג בהוגנות ובנאמנות והסתמך על המצב שהציג בפניו בן הזוג הבוגד, ונתן לו לחשוב בטעות שאורח החיים והיחסים ביניהם תקינים.
מאחר וגישת בתי הדין מתאימה עצמה לדין האזרחי המשמעות בהקשר זה של מרוץ הסמכויות הולכת וקטנה, שכן גם בית הדין הרבני יודע שאם ישלול זכויות מבוגד, ימהר זה או זו ויגיש עתירה לבג״צ שישנה את הפסיקה המקורית.
בשורה התחתונה ניתן לסכם כי אף אחד לא מתלהב מבגידה אך לא נענשים בגינה בשלילת רכוש או בקנס כלשהו.
* עו״ד אלינור ליבוביץ׳ עוסקת בדיני משפחה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.