בני זוג קנו דירה ורשמו אותה על שם שניהם. לימים הם התגרשו, ובית הדין הרבני קבע שנוכח השקעתו הגדולה יותר של הבעל ברכישה, הוא זכאי לשני שליש מהנכס. האישה ניצחה בערעור
בית הדין הגדול בירושלים קיבל לאחרונה ערעור של אישה המצויה בהליכי גירושים, על החלטה המעניקה לה פחות משליש מדירת המגורים. הדיינים דוד ברוך לאו, אליעזר איגרא ומיכאל עמוס הבהירו שהרישום בטאבו הוא הקובע, ולכן חרף חלקו המוגדל של הבעל במימון רכישת הדירה – היא שייכת לשני בני הזוג באופן בשווה.
הצדדים התחתנו בשנת 2001 והביאו לעולם ארבעה ילדים. בשלב מסוים חלה הבעל בסרטן המעי הגס וקיבל בעקבות זאת כ-600 אלף שקל פיצויים. במרץ 2019 רכשו בני הזוג את הדירה שבמוקד ההליך תמורת 1.65 מיליון שקל, בין היתר באמצעות הפיצויים שקיבל הבעל. מקורות מימון נוספים היו הלוואה בסך 346 אלף שקל מחברה השייכת לבעל, ו-740 אלף שקל משכנתה. יוצא שרוב המימון נעשה ממקורות השייכים כביכול לבעל.
למרות זאת, בטאבו נרשמה הדירה על-שם שני בני הזוג בחלקים שווים. בשלב מסוים חשד הבעל שאשתו בוגדת בו, ועל רקע זה הוא הגיש באפריל 2022 תביעת גירושים, בה נכרכה אף שאלת הבעלות על הדירה. בית הדין האזורי קבע שיש להחריג את השקעת הפיצויים של הבעל בדירה, כך שהבעלות בדירה תחולק 68%-32% לטובתו. מכאן הערעור שהוגש לבית הדין הגדול.
לטענת האישה, שיוצגה על-ידי עו"ד חיה לזר-נוטקין וטו"ר אביחיל צדוק, בית הדין האזורי טעה כשקבע חלוקה על-פי השקעה ולא לפי רישום. לאור העובדה שהדירה רשומה בטאבו על-שם שניהם נטען שיש לחלק אותה ביניהם שווה בשווה.
מנגד טען הבעל, באמצעות עו"ד כרמית שריקי, כי הרישום המשותף בטאבו נעשה על רקע האמון הרב שרחש לפרודתו, ושלדבריו התנפץ לרסיסים עם הגילוי שבגדה בו בסמוך לרכישת הדירה. לטענתו הוא השקיע את כספי הפיצויים בדירה במטרה שישמשו אותו כל החיים ויסייעו לו להתמודד עם מחלתו, ולא רק לתקופה שעד לפרידה מאשתו, ומוצדק לגלם זאת בחלוקת הדירה.
הפיצויים ניתנו במתנה
בפתח פסק דינם ציינו דייני בית הדין הגדול כי הדעה המקובלת בפסיקה היא שרישום בטאבו מוכיח בעלות בנכס, אפילו במקרה שהכסף ששימש לקניית הנכס ניתן על-ידי אחר. הם חידדו שדין זה נוהג גם בבני זוג, קל וחומר כשהדירה נקנתה מכספי שניהם רק בחלוקה פנימית שונה.
בתוך כך הדיינים חלקו על החלטת בית הדין האזורי שלפיה יש להחריג את הפיצויים מחלוקת הדירה. הם הדגישו כי משעה שהפיצויים, כמו גם ההלוואה מהחברה של הבעל, הוכנסו לחשבון המשותף לצורך רכישת הדירה – הרי שיש לראותם כמשותפים. יתרה מכך, לולא רישום הדירה שווה בשווה על שם שני הצדדים, לא בטוח שהם היו יכולים לקבל משכנתה.
ומה בדבר טענות הבעל שהרישום המשותף נעשה תוך הטעייתו לחשוב שאשתו נאמנה לו, ושבפועל היא לא סעדה אותו כשחלה? הדיינים ציינו בפשטות שסוגיות אלה לא הוכחו.
"מכיוון שכך", סיכמו הדיינים, "נראה שיש לקבוע בבירור שהבעל נתן לאשה מחצית מהכספים שקיבל במתנה, וגם אם נדחוק ונאמר שאין זה כך – מכל מקום כאשר הוא הסכים לרישום הדירה על שם שניהם בשווה, יש כאן מתנה של החלק היחסי הגדול יותר שהיה מגיע לו". בנסיבות אלה נקבע שיש ללכת אחר הרישום בטאבו, ולחלק את הדירה בין הצדדים שווה בשווה.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.