המנוח, ששהה במעון לחוסים, נלכד ברכב של אחת העובדות והדבר נודע לעובדי המעון כשכבר היה מאוחר מדי. המדינה תפצה את אחיותיו ב- 573,810 שקל
שופטת בית משפט השלום בתל אביב, סיגל דומניץ סומך, הכריעה לאחרונה בסוגיית גובה הנזק שישולם לאחיותיו של אדם בן 44, מוגבל שכלית, שמצא את מותו כשננעל בתוך רכב בזמן ששהה במוסד לחוסים מטעם המדינה. נקבע כי אחיותיו, כיורשות שלו לפי הדין, זכאיות לפיצוי בשל נסיבות המקרה הקשות ובהתחשב בגילו של המנוח וקיצור תוחלת חייו. עם זאת, תביעתן לפיצוי בגין הפסדי הכנסה נדחתה בשל העובדה שהקצבה החודשית ששולמה למנוח בחייו הועברה ממילא למעון בו שהה.
בתביעת עזבון ויורשים שהוגשה על ידי שתי אחיותיו של המנוח נגד משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים שמפעיל של המעון, נטען כי באוקטובר 2018 המנוח יצא בשעות הצהריים משטח המעון. עובדי המעון החלו לחפש אחרי כשהבחינו שלא הגיע לפעילות, אך כעבור כמה שעות נמצאה גופתו ברכב של אחת העובדות שחנה בחניית המעון. ככל הנראה, המנוח נכנס לרכב שלא היה נעול, נלכד בתוכו, וכך מצא את מותו.
האחיות תבעו נזק לא ממוני בגין קיצור תוחלת חייו של המנוח. לדבריהן, המנוח סבל סבל רב בטרם נפטר ויש להתחשב בכך בפסיקת הפיצוי.
עוד הן תבעו פיצוי בגין אובדן קצבת שירותים מיוחדים לה היה זכאי המנוח בחייו. הקצבה אומנם הייתה משולמת ישירות למעון, אך נטען כי המנוח חי את מרבית חייו בבית ההורים ובעתיד היה צפוי לשוב להתגורר בביתה של אחת התובעות ולחזור ולקבל את הקצבה לידיו.
בנוסף תבעו האחיות פיצוי בגין הכאב והסבל שחוו ממותו בטרם עת בנסיבות טרגיות, והוצאות קבורה.
המדינה טענה מנגד שיש לקחת בחשבון בהערכת הפיצוי את תוחלת החיים שהייתה צפויה למנוח אלמלא פטירתו. בעניין זה היא הציגה חוות דעת של מומחית רפואית שלפיה אלמלא התאונה, צפוייה הייתה למנוח תוחלת חיים עד גיל 60+ לנוכח תחלואה ממנה סבל המנוח. כמו כן נטען כי התובעות לא הוכיחו שהמנוח היה צפוי לשוב ולהתגורר בביתה של אחת מהן.
לא כל אבל מזכה בפיצוי
השופטת דומניץ סומך קיבלה את התביעה חלקית. בהתחשב בסבל שנגרם למנוח עד אשר איבד את הכרתו ונפטר, גילו הצעיר יחסית אך מנגד תוחלת חייו על רק תחלואתי כללי, נפסק כי יש אחיותיו זכאיות לפיצוי לא ממוני בסכום של 450,000 שקל.
בנוסף, בגין הוצאות קבורה ומצבה נפסק לאחיות סכום של 15,000 שקל.
לעומת זאת, בנוגע להפסדי השכר של המנוח קבעה השופטת כי האחיות לא הוכיחו שהוא צפוי היה לשוב ולהתגורר בביתן ואין מחלוקת על כך שהקצבה שקיבל בחייו שולמה כולה למעון לצורך החזקתו, והייתה אמורה להמשיך להיות משולמת גם בעתיד כל עוד הוא שוהה שם. לכן, הדרישה לפיצוי בגין ראש נזק זה נדחתה.
כמו כן דחתה השופטת את תביעת האחיות לפיצוי בגין כאב וסבל שנגרם להן. נקבע כי אף שברור כי אובדן אחיהן מלווה בצער ויגון, לא כל אבל על מות אדם קרוב מזכה בפיצוי. המקרים המזכים בפיצוי הם אלה שבהם הוכחה פגיעה נפשית קשה וחמורה אצל התובע, ובמקרה זה התובעות לא הגישו חוות דעת רפואית המלמדת על נזק נפשי כלשהו שנגרם להן.
בסך הכל נפסק כי המדינה תשלם לאחיות פיצויים והוצאות בסך 573,810 שקל.
עו"ד חביב חורי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.