בהסכם למכירת הקרקע משנת 2002 נכתב כי המיסים ישולמו "לפי החוק". בית המשפט קבע שלשון החוזה גוברת על גרסתו המאוחרת של המוכר לפיה הצדדים הסכימו אחרת
בית המשפט המחוזי בנצרת דחה לאחרונה תביעה שהגיש מוכר קרקע בגליל נגד הקונים, לביטול הסכם המכר שכרת עמם לפני יותר מעשרים שנה, עקב הפרתו לכאורה. במוקד התביעה ניצבה טענת המוכר לפיה הוסכם שכלל המיסים על העסקה – לרבות אלה המוטלים ברגיל על המוכר – ישולמו על ידי הקונים. השופטת אילונה לינדנשטראוס קבעה שהוראות ההסכם ברורות וכי לא ניתן לשנות מהן, בפרט אחרי שהמוכר שתק שנים כה מרובות.
ביוני 2002 חתמו הצדדים על הסכם למכירת כ-5% מהקרקע של התובע בירכא לידי הנתבעים. בהסכם נכתב בין היתר ש"מס שבח, מס רכישה או כל מס אחר ישולמו לפי החוק". ואולם לטענת המוכר הצדדים הסכימו שלמרות לשון ההסכם הברורה יחסית, כלל המיסים בגין העסקה, לרבות כאלה המוטלים ברגיל על המוכר כגון מס שבח, יחולו על הרוכשים. משסירבו הקונים לשלם את המיסים, הוגשה נגדם התביעה לבית המשפט בינואר 2019.
לטענת המוכר, הסכמת הצדדים בהסכם בקשר למיסים הכרוכים בעסקת הרכישה אינה משקפת את הסכמתם האמיתית לפיה הקונים יישאו בכל תשלומי המס, לרבות אלה החלים לפי החוק עליו. לטענתו במעמד החתימה נחתם גם מסמך בו הועלתה על הכתב כוונתם האמתית של הצדדים, לפיה הנתבעים ישלמו את כל המיסים.
לעומתו טענו הרוכשים כי מה שנרשם בהסכם הוא מה שסוכם. בהתאם לכך, על המוכר לשאת בתשלום מס השבח ומס המכירה (מס שהונהג בעבר ובוטל סופית ב-2008) ודין תביעתו להידחות.
איפה הנספח להסכם?
השופטת לינדנשטראוס קבעה שגרסת המוכר, הגם שלא נפלה באמינותה מזו של הרוכשים, לא הוכחה. היא עמדה על כך שהנספח להסכם עליו תלה התובע את יהבו לא הוצג בפניה בשום שלב. בהקשר לכך היא הדגישה שלמרות גרסת המוכר לפיה עורך הדין שייצג את הצדדים בעסקה אישר את קיומו של הנספח, בפועל עורך הדין עצמו שלל זאת כשהעיד בבית המשפט שלא ידוע לו על הסכמות אחרות מחוץ להסכם המכר.
נימוק נוסף שהעלתה השופטת נגע לשתיקתו ארוכת השנים של התובע ביחס למיצוי זכויותיו לכאורה. מהראיות עלה שחלפו כשש עשרה שנה מאז החתימה על ההסכם ועד להעלאת הטענה לראשונה לפיה המיסים על העסקה צריכים לחול על הרוכשים.
"התובע לא סיפק כל הסבר מניח את הדעת לכך שזנח את טענותיו בעניין תשלום המיסים ולא נקט בהליכים נגד הנתבעים במשך שנים כה ארוכות", כתבה השופטת.
היא ציינה שהרוכשים אמנם שילמו למוכר במהלך השנים תשלומים על חשבון המיסים, אלא שלדבריה אין בכך הוכחה מכרעת להתחייבותם לשאת בהם במלואם. מהראיות שהוגשו עלה שגם התובע שילם בתקופה האמורה תשלומים שונים לטובת מס שבח ומס מכירה, באופן שמנוגד לטענתו המרכזית לפיה הרוכשים אמורים לשאת בכלל המיסים על העסקה.
לסיום קבעה השופטת שגם מעורבות הנתבעים בהליך ההשגה ברשויות המס אינה מאששת את גרסת התובע. לדבריה, הרוכשים השיגו על שומת מס הרכישה שלפי החוק מוטלת עליהם, וממילא עובדה זו אינה מוכיחה שהם לקחו על עצמם לשאת בכלל המיסים.
בסופו של דבר קבעה השופטת שלשון הסכם המכר גוברת וכי התובע נדרש לשאת במיסים המוטלים עליו כמוכר. הוא נדרש לשלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- ב"כ המוכר: עו"ד יהודה מלאך
- ב"כ הרוכשים: עו"ד סחר עבד אל חלים – דבאח
עו"ד יפית אופיר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.