מי יקבל את רכוש הקשיש הערירי – ״כולל״ או אחיין?

קשיש שנפטר הותיר שתי צוואות. בראשונה הותיר את ביתו וכספיו לבית מדרש ובשנייה לאחיינו ולבן האחיין. בקשת בית המדרש לפסול את הצוואה השנייה בשל אי כשירות והשפעה לא הוגנת נדחתה.

בית הדין הרבני בבאר שבע קיבל לאחרונה התנגדות לקיום צוואה של קשיש מ-2006 בה הותיר את כל רכושו לבית מדרש (״כולל״). המתנגדים, אחיין ובן אחיין של המנוח, הציגו צוואה מאוחרת בה הותיר את רכושו להם. על אף חשדות מסוימים בנוגע להשפעה מצד האחיין קבע בית הדין שהצוואה המאוחרת מבטלת את המוקדמת.

הקשיש נפטר אלמן וערירי בפברואר 2015. 7 שנים קודם לכן הוא עשה צוואה בה הוריש את ביתו וכספו לבית מדרש (״כולל״), על רקע עזרה שהגישו לו בחורי הישיבה.

כ-3 שנים לפני מותו חתם הקשיש על צוואה נוספת בה הוריש את כל נכסיו לאחיין שלו ולבנו של אותו אחיין.

זמן קצר לאחר פטירת הקשיש הגיש הרב העומד בראש הכולל בקשה לקיום הצוואה המוקדמת. האחיין ובן האחיין הגישו התנגדות לנוכח הצוואה המאוחרת שעשה המנוח.

הרב טען כי יש לבטל את הצוואה המאוחרת מחמת אי כשירות, השפעה בלתי הוגנת ופגמים טכניים. לטענתו, המנוח לא היה כשיר בעת עריכת הצואה המאוחרת. הוא הציג מסמכים רפואיים המצביעים על ירידה קוגניטיבית באותה תקופה. עוד טען הרב כי הצוואה המאוחרת נערכה בהשפעה בלתי הוגנת של האחיין ולכן היא בטלה. הוא הוסיף כי בצוואה יש גם פגמים טכניים כך שבין היתר היא לא הוקראה למנוח מילה במילה.

המתנגדים הכחישו את הטענות והגישו סרטון בה נראה הקשיש חותם על הצוואה המאוחרת.

״נכון, כן״

הדיינים הרב ציון לוז-אילוז, הרב מאיר כהנא והרב אבידן משה שפנייר קבעו כי הצוואה הראשונה בטלה. 

הם ציינו כי בעת עריכת הצוואה המאוחרת המנוח לא הוכרז כפסול דין. כמו כן, ממכלול המסמכים הרפואיים ניתן להתרשם כי הוא עדיין ידע להבחין בטיבה של צוואה. לדבריהם, הידרדרות חמורה ביכולתו הקוגניטיבית של המנוח מופיעה במסמכים רק כשנה לאחר עריכת הצוואה. הדיינים ציינו כי בסרטון נראה המנוח מבין ומגיב היטב לשאלות ובריא מבחינה מוטורית.

כמו כן לדבריהם, לא הוצגה הוכחה של ממש להשפעה בלתי הוגנת. הדיינים כתבו כי ״בכל מקרה של אדם ערירי, מטבע הדברים דעתו נוטה להעניק לאלה אשר הוא נעזר בהם. אין להשליך מכך באופן אוטומטי שקיימת השפעה לא הוגנת״.

הם ציינו כי אמנם התנהלות האחיין בעת עריכת הצוואה מעוררת חשד שכן הוא עמד מחוץ לבית בעת עריכתה וטיפל במנוח תקופה קצרה יחסית בסמוך לפטירתו, אך עדיין אין בכך כדי להוכיח ״אונס״ או כי הצוואה אינה מבטאת את רצונו החופשי.

עוד כתבו הדיינים כי אין דרישה בחוק לקרוא את הצוואה מילה במילה ובסרטון נראה המנוח חותם על הצוואה מרצונו בפני עדים. כמו כן, עיקר הצוואה, הענקת הבית והכספים לזוכים, הוסבר לו על ידי עורך הדין לפני החתימה והמנוח הביע הסכמה לכך, בהנהון ראשו ובאומרו ״נכון, כן״.

בסופו של דבר הדיינים הגיעו למסקנה כי הצוואה השנייה מבטלת את הצוואה הראשונה.

לא ניתן צו להוצאות. 

• ב״כ המבקש: עו"ד מיטל אזולאי
• ב״כ המתנגדים: עו"ד אלינור אדרי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.