המועצה האזורית רמת נגב שלחה לתושבים ולח״כים מכתב בו טענה שהעומד בראש עמותת ״מרכז האור״ הוא מנהיג כת מסוכן שפגע מינית באחת החברות. היא תפצה אותו על לשון הרע.
השופטת אילה גזית קיבלה לאחרונה חלקית תביעת דיבה שהגיש אדם נגד המועצה האזורית רמת נגב. המועצה הפיצה ב-2013 מכתב בו ייחסה לו ניהול כת ופגיעה מינית באחת החברות. השופטת פסקה כי בעוד התובע עצמו הודה בניהול כת, טענת הפגיעה המינית לא הוכחה. הפיצוי: 20,000 שקל.
התובע סיפר כי הקים עמותה בשם ״מרכז האור״ שמטרתה קידום תחומי הרוח והעידן החדש. לדבריו, לפני כ-5 שנים הנתבעת הפיצה מכתב בין תושבי המועצה, חברי כנסת וכלי תקשורת.
לטענתו, המכתב התבסס על עדות אנונימית שהועברה למועצה והעלתה טענות קשות נגדו. בין היתר נטען בו כי הוא מנהל כת מסוכן וכי פגע מינית באחת מחברות הכת.
התובע טען כי מדובר ב-״בדיה מוחלטת״ שגרמה לפגיעה קשה בשמו הטוב. לדבריו, הוא הדגיש כי הנתבעת לא טרחה לברר קודם הפרסום אם הדברים במכתב נכונים ואף לא את זהות העדות האנונימית והאותנטיות שלה.
הנתבעת מצדה הסבירה כי טרם שליחת המכתב התקבל במשרדיה מכתב אנונימי המזהיר מפני פעילותו של התובע, שהיה באותה עת הרוח החיה מאחורי ״גרעין הראל״ שתכנן להתיישב בשטחיה. מתוך דאגה לתושבים היא ראתה לנכון להפיץ את המכתב לחברי הכנסת, במטרה לגרום להם להבין כי אמנם הגרעין מציג עצמו כקבוצה השואפת להפריח את שממת הנגב, אך הוא מונע מאינטרסים שונים ומשונים שמאחוריהם ניצב התובע.
עוד לטענתה, כנגד התובע היו במהלך השנים פרסומים בתקשורת שעסקו בפעילותו ואישיותו הבעייתית וייחסו לו מעשים אסורים. כך למשל, באחת מתוכניות הבוקר עומת התובע עם טענות קשות כליו, לרבות פגיעה מינית שאחד מחברי הכת טען כי התובע ביצע בו.
עוד הזכירה הנתבעת כתבת תחקיר שהתמקדה בגרעין הראל ושעלה ממנה כי החזות הציונית של הגרעין היא פסאדה שנועדה להסתיר את העובדה שמרבית חבריו משתייכים לכת שבראשות התובע (מרכז האור). על פי הכתבה חזון הכת הוא הקמת עיר האלוהים על הר אלדד שבתחום המועצה.
הנתבעת סיכמה כי לתובע אין שם טוב ולא היא פגעה בו אלא הפרסומים הקודמים. בכל מקרה לטענתה עומדות לה הגנות ״אמת בפרסום״ ותום הלב.
לגמור עם הכת
לאחר עיון בכתבות התחקיר שהגישה הנתבעת קבעה השופטת אילה גזית מבית משפט השלום בתל אביב שהנתבעת לא הוכיחה ״אמת בפרסום״ ביחס לטענת הפגיעה המינית. היא הבהירה כי הנטל לביסוס טענה בדבר ביצוע עבירה פלילית כבד ביותר ולא די בכתבות המתפרסמות בכלי התקשורת. כמו כן לדבריה, לנתבעת לא עומדת הגנת תום הלב שכן לא נקטה באמצעים סבירים כדי לברר אם תוכן המכתב האנונימי הוא אמת.
בניגוד לכך, ביחס לאמירה כי התובע מנהל כת קבעה השופטת שהנתבעת זכאית ליהנות מהגנת ״אמת בפרסום״. השופטת ציינה כי התובע עצמו הודה בכך בעקיפין בחקירתו הנגדית כשהעיד כי אחד מהחברים בעמותה ניסה ״לגמור עם הכת״ ולכן התלונן נגדו.
השופטת קבעה כי יש מספר נסיבות מקלות המצדיקות הפחתת הפיצוי שכן ניכר כי הנתבעת פרסמה את הדברים מתוך שליחות ודאגה לתושבים וסברה כי הנטען במכתב הוא אמת.
בסיכומו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובע ב-20,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 5,000 שקל.
- שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד ענת נוי פרי
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.