במשך 20 שנה סבלה אישה מאלימות מתמשכת מצד בעלה. באחרונה התקבלה תביעת גירושין שהגישה בבית הדין הרבני. טענות הבעל שהוא היה הקורבן בכל הסיפור נדחו.
בית הדין הרבני בנתניה חייב לאחרונה בעל שסירב לתת גט לאשתו להתגרש. האישה גוללה סיפור חיים קשה הכולל אלימות פיזית, מילולית וכלכלית מצד הבעל. בית הדין קבע שהבעל חייב עקרונית בתשלום כתובה של 60,000 דולר והחיוב הסופי ייקבע לאחר סיום ההליכים הרכושיים בבית המשפט למשפחה.
האישה הגישה ב-2015 תביעת גירושין ותביעה לקבלת כתובה באמצעות עו״ד רותי שריד. בכתב התביעה פירטה האישה מסכת של השפלות, קללות, שליטה כלכלית ואלימות פיזית כלפיה שהחלו מיד לאחר נישואי הצדדים ב-1993. לדבריה, ב-2013 המצב החמיר, היא הגישה תלונה במשטרה ונגד הבעל הוצא צו הגנה בביתה משפט למשפחה.
בין היתר סיפרה האישה שכשהייתה בהיריון הבעל הדף אותה לקיר והיא נזקקה לטיפול רפואי. היא הוסיפה שבאחת הפעמים כשהיכה אותה התערבה בתם והוא הפעיל אלימות גם כלפיה. לנוכח האלימות הקשה הוזמנה משטרה בארבעה מקרים שונים.
הבעל, שיוצג על ידי עו״ד שוש חן נחום טען מצדו שהוא לא רוצה להתגרש וביקש שלום בית. לדבריו, מדובר באישה עצבנית שנהגה כלפיו באלימות מילולית ורוחנית במשך שנים. במהלך עדותו הוא הודה בחצי פה שנהג באלימות אך הסביר זאת בכך שהאישה לא רצתה ללכת למקווה ושבשבתות וחגים הוא לחוץ יותר מהרגיל כי הוא לא יכול לעשן.
הבעל ציין שהוא מוכן ללכת לטיפול בשליטה בכעסים ולפתוח דף חדש. הוא הדגיש ששילם את עונשו בגין אלימות העבר בכך שהורחק מביתו לשלושה חודשים ו״בזה הכל נגמר״. בכל מקרה לדבריו, מאחר שהאישה חדלה ללכת למקווה לפני חמש שנים היא ״מורדת״ ואינה זכאית לכתובה.
שור מועד
הרב יאיר לרנר הבהיר שלפי ההלכה אדם אלים המקלל ומכה את אשתו חייב לגרש אותה שכן ״לחיים ניתנה ולא לצער״.
במקרה זה לדבריו, מעבר לעדותה הכנה של האישה יש הוכחות לאלימות הבעל. הדיין הזכיר בהקשר זה הסכם שלום בית שנחתם בין הצדדים לפני כשלוש שנים בגין האלימות ואת התלונות במשטרה.
הדיין ציין שהבעל הוא בבחינת ״שור המועד״ לאיים, להפחיד ולהכות את אשתו ובני ביתו לנוכח האלימות הקבועה שהפעיל ובנסיבות אלה הוא חייב לגרש את אשתו ללא צורך בהתראה מוקדמת.
מעבר לכך, גם טענת האישה שהבעל ״מאיס״ עליה״ מצדיקה חיוב בגט. הדיין כתב שניכר באישה שהיא באמת לא יכולה יותר לחיות ולסבול את בעלה. ״אישה זו זועקת מקירות לבה״, כתב הדיין והבהיר שטענת ״מאיס עלי״ יכולה להתקבל על פי ההלכה בשל מגוון סיבות ולאו דווקא כאלו הקשורות ליחסי אישות.
באשר לכתובה, הדיין קבע שהאישה זכאית עקרונית לקבלה שכן טענת המאיסות מצטיירת ככנה ואמיתית. לדבריו, יש הוכחות שאכן המעשים הקשים היו ואין ספק שאין לאישה שום רגשות חיוביים כלפי הבעל. עם זאת קבע הדיין שיש להמתין לפסק הדין בתביעה הרכושית שהגישה האישה בבית המשפט למשפחה כדי לחשב את תשלום הכתובה במדויק ובצורה סופית.
הרב ציטט בסוף דבריו את דברי חז״ל: ״לעולם יהיה אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו״.
הרבנים אברהם שינדלר ורפאל י׳ בן שמעון הצטרפו לפסק הדין.
לפסק הדין המלא בתיק 1038251/1
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.