השופט קבע כי מכוח זיכרון הדברים עליו חתמו המנוח והתובע ב-2013, רשאי האחרון להעביר את הנכס המסחרי לבעלותו, בכפוף לתשלום היתרה ליורשות
בית משפט השלום בבאר שבע הורה לאחרונה על אכיפת עסקת נדל"ן בדרום הארץ, שבע שנים אחרי שמוכר הנכס הלך לעולמו. השופט הבכיר אור אדם קבע שזיכרון הדברים עליו חתמו המנוח והתובע לפני כעשור מהווה הסכם מחייב לכל דבר, אשר מכוחו רשאי האחרון להשלים את העסקה בכפוף לתשלום היתרה ליורשות המנוח, בסך 1,735,000 שקל.
המנוח, אביהן של הנתבעות, היה בעליו של הנכס המסחרי נשוא התביעה, ברחוב צבי בורשטיין שבירוחם. בנובמבר 2013 הוא חתם על זיכרון דברים עם התובע, למכירת הנכס אליו תמורת 1,950,000 שקל. הצדדים התחייבו לערוך הסכם מכר תוך תקופה מסוימת, אלא שבפועל הם לא עשו זאת. ב-2017 הלך המוכר לעולמו מבלי שהעסקה הושלמה.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט עתר הרוכש לאכוף את זיכרון הדברים. לטענתו הוא הספיק לשלם למנוח 400,000 שקל על החשבון, כך שבכפוף לתשלום של כמיליון וחצי נוספים – יש להעביר את הנכס לבעלותו.
מנגד טענו בנותיו של המנוח, יורשותיו, כי הרוכש ניצל את מצבו הרפואי של אביהן על מנת להחתים אותו, מבלי שהבין, על זיכרון הדברים. בתוך כך הן טענו כי זיכרון הדברים לא השתכלל לכדי הסכם ומכאן שאינו מחייב. יתרה מכך, הרוכש הפר את ההסכם בכך שלא שילם את מלוא התמורה.
היורשות הוסיפו כי התביעה הוגשה ימים ספורים טרם ההתיישנות, וכי אכיפת העסקה אינה מוצדקת נוכח השנים הרבות שחלפו מאז חתימת זיכרון הדברים. בנסיבות אלה הן ביקשו לדחות את התביעה ולהותיר את הנכס בבעלותן.
"היה בשיא אונו"
תחילה דחה השופט אדם את טענת היורשות לפיה אביהן חתם על זיכרון הדברים מבלי להבין. נמצא כי המנוח חתם על המסמך זמן ניכר לפני שהחלה ההידרדרות במצבו הקוגניטיבי, ואפילו הבנות הודו בעדותן שאביהן היה באותה תקופה "בשיא אונו, ידע היטב מה הוא עושה ועל מה הוא חותם".
משנשללה אפשרות לאי כשירות מצד המנוח, ומשנקבע שזיכרון הדברים מחייב את הצדדים לעסקה – פנה השופט לדון בשאלה האם מוצדק לאכוף אותו נוכח חלוף השנים. מסקנתו הייתה חיובית, ובתוך כך הוא דחה את טענת היורשות לפיה סעד האכיפה אינו מוצדק.
לעניין זה הבהיר השופט שעולה מהראיות כי מאז פטירת המוכר, הרוכש הוא זה שהיה פעיל בקידום העסקה בעוד היורשות גררו רגליים. "בנסיבות אלה", כתב, "בלתי סביר לתת 'פרס' לצד שגורר רגליים במשא ומתן על ידי העדר אכיפה מטעמי צדק, בבחינת הדר בבית זכוכית לא יידה אבנים".
מסקנת הביניים של השופט הייתה, אם כן, שיש לאכוף את העסקה, והשאלה האחרונה שנותרה להכרעה הייתה מהו הסכום המדויק שצריך הרוכש להעביר ליורשות. לאחר בחינה מעמיקה של הראיות קבע השופט כממצא עובדתי כי הרוכש שילם על חשבון העסקה 215,000 שקל - כמחצית מהסכום שטען ששילם.
בנסיבות אלה נקבע שבכפוף לתשלום היתרה על סך 1,735,000 שקל ליורשות המוכר תוך חצי שנה, תועבר הבעלות בנכס לידי הרוכש. אחרת, הנכס יישאר בבעלות התובעות והן ישיבו לתובע את 215,000 השקלים ששילם למנוח.
- ב"כ התובע: עו"ד גלעד ברון
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ניב כהן
עו"ד לי אמילי אביטן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.