פורים "שמח" במדבר יהודה: יישוב קטן, שבו קבוצות שונות מסוכסכות וחלוקות בסוגיות לאומיות ודתיות, הפך בפורים 2002 לשדה קרב, שבו חבורה אחת נלחמה באחרת. שתי הקבוצות הגישו תביעות נזיקין. ביהמ"ש קיבל אחת ודחה אחרת.
היישוב החרדי מעלה עמוס נמצא במדבר יהודה בתחום המועצה האזורית גוש עציון. ברבות השנים התגבשו ביישוב שתי קבוצות שהתגלעו ביניהן סכסוכים שונים, בעיקר בעניינים פוליטיים והלכתיים, עד כדי כך שקבוצה אחת טענה שרב היישוב הותיר את דמה והוציא נגדה "דין רודף". בחג פורים 2002 הקצין הסכסוך ובין שתי הקבוצות פרצה מהומה פרועה, שבעקבותיה הוגשו תביעות על ידי שתי הקבוצות.
לייעוץ בנושא נזיקין:
פנה ל-עורך דין דיני נזיקין
התובעים העיקריים היו אב ושני בניו. האב טען כי האירוע החל כאשר במהלך סעודת פורים בביתו, נכנסו אנשים בריצה ובישרו לו שבנו נורה ברגלו. האב קפץ מהכיסא ורץ יחד עם אחרים למקום האירוע, שם מצא את בנו פצוע ברגל. לדבריו, היורה – אדם המשתייך לקבוצה ה"יריבה" ביישוב – הסתובב ברחוב וירה באנשים. התובעים סיפרו שהזעיקו אמבולנס אך נהג האמבולנס סירב לעזור להם. לאחר מכן פנו לביתו של רב היישוב כדי שיורה לנהג לפנות אותם, אך כשהגיעו אל חצר הבית, הותקפו ואוימו על ידי מספר אנשים במקלות ואבנים.
התובעים תבעו פיצוי של 120,000 שקל גם על הנזקים שהסבו להם תלונות שהביאו למעצרו של האב וגרמו למשפחה לעזוב את היישוב.
הנתבעים – בהם גם רב היישוב – הגישו תביעה נגדית וטענו, בין היתר, כי התובעים הם אלו שתקפו אותם ועשו בהם פוגרום, והדגישו כי בגין התקיפה הוגש נגד התובעים כתב אישום שהסתיים בהסדר טיעון, במסגרתו בוטל כתב האישום והתובעים שילמו לנתבעים פיצוי בסך 6,000 שקל.
לדבריהם, האירוע החל כאשר אחד התובעים נפצע מרסיס לאחר שאחד הנתבעים ירה יריית אזהרה מתוך הגנה עצמית. לאחר מכן, לדברי הנתבעים, הגיעה משפחת הפצוע עם אנשים נוספים לבית הרב, ניפצו חלונות, פגעו ברכבים ובבתים נוספים, ואף איימו והכו אנשים סתם. לדברי הנתבעים, התובע האב נשא נשק ונופף בו במהלך האירוע.
הנתבעים גם טענו כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובאיחור ניכר (יום לפני תום מועד ההתיישנות).
במהלך המשפט הוגשו ראיות שונות ונשמעו עדים רבים, איש איש וגרסתו למהלך האירועים.
מסע של נקמה
השופטת יעל ייטב דחתה את התביעה העיקרית וקיבלה את התביעה הנגדית שהגישו הנתבעים. השופטת קבעה כי לתביעה אין כל יסוד, והעדיפה את גרסת הנתבעים שנתמכה בראיות ותצלומים, אשר העידו על הרס רב בבתיהם. השופטת מצאה סתירות רבות בעדויות מטעם התביעה, והתרשמה כי התובעים הם שיצאו למסע של התפרעות ונקמה לאחר הירי.
השופטת הבהירה כי טענות התובעים בדבר "דין רודף" נועדו להציג את הנתבעים באור שלילי על מנת ליצור התרשמות כי הם אלו שתקפו אותם, ואף ציינה כי קשה להימנע מהרושם כי מטרת התביעה הייתה בעיקר להטריד את הנתבעים ולהזיק להם.
בסופו של דבר, נקבע כי הנתבעים יפוצו בכ-105,000 שקלים בגין הכאב והסבל שנגרמו להם, כל אחד בסכום ההולם את נזקיו. מאחר שהתובעים כבר הועמדו לדין פלילי, פסקה השופטת שאין מקום לחייבם גם בפיצויים עונשיים. התובעים יישאו בהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25,000 שקל.
* עו"ד דוד גונן עוסק בדיני נזיקין.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.