חברת מוניות גילתה שהמנכ"ל שלה משך כספים רבים ללא הרשאה, העסיק קרובי משפחה וחתם על עסקאות בשמה תוך ניגוד עניינים. לאחר שהדיחה אותו היא תבעה ממנו להשיב את כל מה שלקח.
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע באחרונה כי המנכ"ל לשעבר של חברת המוניות "קווי הגליל" הפר את חובות האמונים והזהירות המוטלות עליו כנושא משרה בכיר וחייב אותו לפצות את החברה בכ-1.5 מיליון שקל.
חברת המוניות, המפעילה קו בין הערים חיפה, עכו ונהריה, מינתה בשנת 2007 את הנתבע כמנכ"ל ויו"ר דירקטוריון, לאחר שהמנכ"ל הקודם הסיר את מועמדותו בנסיבות אפופות מסתורין שנחשפו בעת ניהול התביעה.
כ-7 שנים לאחר מכן, מעשי הנתבע התגלו לתובעת בעקבות דו"ח ביקורת פנימית. הדו"ח העלה ממצאים חמורים על פעילות לא חוקית, וריקון קופת החברה בידי המנכ"ל המכהן. בעקבות גילוי זה החליטה החברה להדיחו.
בתביעה שהגישה החברה נגד המנכ"ל לתשלום של כ-2.8 מיליון שקל, נטען כי הנתבע משך לעצמו שכר גבוה בהרבה מזה שאושר לו, הוציא לבתו תלושי משכורת אף שכמעט לא עבדה בחברה, לווה מהחברה כ-90 אלף שקל שמעולם לא החזיר לה, העביר תרומות לא מאושרות לגופים שקרובי משפחה וחבריו קשורים אליהם ועוד ועוד.
הנתבע הכחיש את כל הטענות נגדו וניסה להסביר כל מהלך ומהלך שביצע. ישנם דברים שטען כי ביצע מתוך טעות או באישור ההנהלה ובעלי המניות, וכיוצא באלה טענות. גם הוא, כמו התובעת, צירף להוכחת הדברים חוות דעת חשבונאית שאישרה את טענותיו.
בדיוק שנתיים אחרי הגשת התביעה – לאחר דיונים שבהם נשמעו עדויות עובדי התובעת, המנכ"ל לשעבר, הנתבע ורואי חשבון ששכר כל אחד מהצדדים – השופט ד"ר מנחם רניאל הוציא פסק דין שקיבל את התביעה בחלקה.
חובות נושאי משרה
חלקו הראשון של פסק הדין עסק בחובות שמטיל חוק החברות על נושאי משרה כמנכ"לים ודירקטורים. חובות שנועדו להציב להם – כמי שנוטלים באופן טבעי סיכונים עסקיים – "תמרורים ברורים" שיכוונו שישמרו עליהם מפני "סטייה לשולי הדרך" – כדברי שופט העליון יצחק עמית בפרשה אחרת.
השופט רניאל הוסיף כי בעלי משרות רמות דרג בחברה מחויבים לפעול בזהירות ובמיומנות ולנקוט אמצעים סבירים לבדיקת הכדאיות העסקית של כל פעולה הנעשית על-ידם או מובאת לאישורם. בנוסף, הם מחויבים בחובת אמונים לחברה – ועליהם לפעול בתום לב ולטובתה, ולהימנע מפעולה שיש בה ניגוד עניינים.
השופט קבע כי הוכח שהיו חריגות בשכר של הנתבע, כי הוא נטל מהחברה הלוואות של עשרות אלפי שקלים מבלי להחזירן, העסיק את בתו ללא אישור ההנהלה והוציא עבורה תלושי שכר לא הגיוניים לנוכח העובדה שהייתה באותה תקופה תלמידת תיכון.
עניין חמור נוסף שנחשף הוא הסכמים שחתם הנתבע עם המנכ"ל היוצא ואנשיו שבהם התחייב בשם החברה להמשיך לשלם להם כסף אף שלא המשיכו לעבוד בפועל, תמורת פינוי הדרך למשרת המנכ"לות.
השופט קבע כי פעולות אלה נחשבות להפרת חובת האמון שלו כלפי התובעת, ולכן עליו לשאת בכל העלויות שנגזרו ממעשיו אלה.
עם זאת, לא כל רכיבי התביעה התקבלו כאמור. כך, למשל, השופט לא מצא שהנתבע גרם לחברה הפסד כלכלי בעסקת נדל"ן או חרג מתקציבים לפעילויות שונות ועוד.
בסופו של דבר הנתבע חויב לשלם לחברה עבור הנזקים שגרם לה סכום כולל של כ-1.4 מיליון שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 128,700 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד ע. תאבר
- ב"כ הנתבע: עו"ד ע. שדה
עו"ד הרצל חלו
עוסק/ת ב-
דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.