בתביעה שהגיש האב נגד השניים הוא טען כי השתתף במימון רכישת הנכס במטרה לדאוג לבת אחרת שסובלת מ-100% נכות, ורצונו כי הנתבעת תסייע לו לטפל בה. חרף הרישום על שם בני הזוג בלבד והיעדר מסמך בכתב, האב יקבל זכויות בנכס
השופטת עפרה גיא קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש אדם נגד בתו ובעלה. התובע דרש להצהיר שהוא זכאי לזכויות קנייניות בנכס שרשום על שם הנתבעים. הוא טען שהנכס נרכש על ידי הצדדים כדי שבת אחרת שלו, שסובלת מנכות מאז ינקותה, תוכל לגור בו יחד עמו ועם הנתבעים והם יסייעו לו לטפל בה. הבעל הכחיש את הדברים וטען שהתובע העביר את הכספים במתנה אך השופטת קבעה שהראיות תומכות בגרסת האב.
לאב ולאשתו המנוחה נולדו ארבעה ילדים. בתם השנייה, כבת 51 כיום, לקתה בינקותה בדלקת קרום המוח וכיום היא מוגדרת סיעודית ונכה בשיעור של 100%.
האב והאם בחרו שלא לשלוח את הבת למסגרות חיצוניות והמשיכו לגדלה בביתם. לאחר שהאם נפטרה בשנת 2014 התקשה האב, שהיה כבן 72, להמשיך לטפל בבתו לבדו.
בתביעה שהגיש נגד בת אחרת שלו ובעלה הוא סיפר שהגיע עם הנתבעים להסכמה כי הצדדים ירכשו בית מרווח בו יגורו כולם יחד עם הבת הנכה, כדי שהנתבעת ובנותיה יוכלו לסייע לו בגידולה.
ב-2015 נרכש הבית כשהזכויות בו נרשמו בחלקים שווים על שם הנתבעים. מכיוון שבאותה עת הם טרם הצליחו למכור את דירותיהם, נאלצו הצדדים לקחת הלוואות.
התובע סיפר שלטובת הרכישה הוא לקח הלוואה בסך 1,500,000 שקל מגוף חוץ בנקאי. לאחר רכישת הבית שיפצו אותו הצדדים כדי להתאימו לצרכי הבת.
לטענת התובע, לאחרונה פרץ סכסוך בין הנתבעים והוא מבקש להבטיח את זכויותיו וזכויות בתו בנכס.
הוא הסביר שהזכויות בנכס לא נרשמו על שמו מאחר שאי אפשר היה לקחת משכנתה מהבנק על שמו בשל גילו המבוגר, והצדדים החליטו כי ההסכם והזכויות יירשמו רק על שם הנתבעים.
הנתבעת הסכימה לכל הנטען בכתב התביעה וניתן נגדה פסק דין.
הנתבע טען כי הוא ואשתו הם בעלי מלוא הזכויות בבית בחלקים שווים. הוא הדגיש שלא נרשמה כל הערת אזהרה על הבית לטובת התובע.
הוא לא הכחיש שהתובע העביר 1,500,000 שקל לטובת הרכישה אך טען כי מדובר בעזרה כלכלית ואין בכספים כדי להעיד על זכויות קנייניות כלשהן בבית.
הסתמכות עצומה
השופטת עפרה גיא מבית המשפט למשפחה באשדוד קבעה שמחומר הראיות עולה ששווי הבית כולל השיפוץ עמד על סך של 4,050,000 שקל כשסך של 1,500,000 שקל מומן על ידי התובע באמצעות הלוואה חוץ בנקאית והיתרה על ידי הנתבעים.
השופטת קיבלה את גרסת התובע שלפיה הוא לא יכול היה לרשום את הנכס על שמו בשל גילו המבוגר ורצון הצדדים להיעזר בהלוואות משכנתה בנקאיות. בתוך כך השופטת דחתה את טענת הנתבע כי הכספים שהעביר התובע היו מתנה. היא ציינה שניכר כי התובע ביקש להבטיח את זכויותיה של בתו חסרת הישע ואת המשך הטיפול בה במסגרת ביתית.
עוד כתבה השופטת כי במהלך השנים רוככה דרישת הכתב בעסקאות מקרקעין. לדבריה, במקרה זה מדובר בהסתמכות עצומה של האב שאין להפריז בה ונראה כי די בה כדי להצדיק הגמשה של דרישת הכתב תוך הסתמכות על ראיות נוספות.
בסופו של דבר קבעה השופטת כי חלקו של התובע בבית הוא בהתאם לחלקו ברכישת הבית – בשיעור 37%. יתר הזכויות, 63% שייכות לנתבעים בחלקים שווים (31.5% כל אחד).
הנתבע חויב בהוצאות בסך 30,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד חמו אורן
- ב״כ הנתבע: עו"ד שירה אבידן ממשרדו של שחף ושות'- חברת עורכי דין
עו"ד יגאל מירון
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.