מפעיל זיקוקים הואשם בהמתת שני עובדים - והוכר כנפגע עבודה

הזיקוקים לא אוחסנו בבונקר כדרישת החוק והאיש הועמד לדין פלילי. לבסוף הוא הורשע בעבירות קלות יותר כחלק מהסדר טיעון. השופט ראה בכך סיבה להכיר בפגיעה מהפיצוץ כתאונת עבודה

עבריין או נפגע עבודה? מסתבר שגם וגם: בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של סגן מנהל בחברת זיקוקים להכיר בפגיעתו מפיצוץ שאירע לפני כ-7 שנים במחסן הסמוך למשרדו, אשר בגינו נהרגו שני עובדים, כתאונת עבודה. בעקבות האירוע הואשם העובד הבכיר בהמתה בקלות דעת – עבירה מסוג "פשע" השוללת גמלה מהביטוח הלאומי – אלא שלבסוף הוא הורשע כחלק מהסדר טיעון בעבירות מסוג "עוון" בלבד. לשופט הבכיר כאמל אבו קאעוד זה הספיק כדי להכיר באירוע כתאונת עבודה.

התובע (50) עבד בחברת "לביא אומגה" בהפעלת זיקוקים ופירוטכניקה. הוא שימש כסגן מנהל החברה. במרץ 2017, בזמן ששהה בעבודה, אירע פיצוץ עז במחסן הסמוך למשרדו אשר גרם לפציעתו ולמותם של שני עובדים. בעקבות האירוע הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו מספר עבירות, ביניהן המתה בקלות דעת – עבירה מסוג "פשע" השוללת קבלת קצבה מהביטוח הלאומי.

למרות זאת, בסמוך להעמדתו לדין פנה התובע לביטוח הלאומי על מנת שיכיר בו כנפגע עבודה, אלא שכצפוי הוא נדחה בשל הסעיף בחוק ששולל מתן קצבה עבור פגיעה בעבודה שהתרחשה אגב פשע. העובד ערער לבית הדין אלא שההליכים עוכבו עד להכרעת ההליך הפלילי. בסופו של יום הוא הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות מסוג "עוון" בלבד (מעשה פזיזות ורשלנות והחזקת חומר מאושר והחסנתו) וההליך בבית הדין חודש.

לטענת העובד, הפיצוץ נגרם תוך כדי ועקב עבודתו בחברה ולכן יש להכיר בפציעתו כ"תאונת עבודה". מנגד גרס הביטוח הלאומי שהפגיעה לא אירעה עקב העבודה אלא בשל מעשי עבריינות של העובד, כך שאין להכיר בה כתאונת עבודה.

פעל בהנחיית המעסיק

השופט אבו קאעוד הסביר שמדובר בתאונה אשר התרחשה תוך כדי העבודה ולכן חלה בנסיבות העניין החזקה שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי לפיה היא התרחשה אף עקב העבודה. במילים אחרות, במידה שלא יוכח כי התאונה אירעה בשל גורם אחר שאיננו העבודה – יש להכיר בפציעת סגן המנהל בפיצוץ כתאונת עבודה.

לעניין זה הבהיר השופט כי התובע שימש כשכיר בחברה ובסך הכול מילא את הוראות הממונים עליו ביחס לאחסון הזיקוקים, הגם שהיו רשלניות (שכן משרדי החברה לא נבנו כבונקר לאחסנת חומרי נפץ כנדרש בחוק). בהתחשב בעובדה שהוא גם לא הורשע לבסוף בעבירה מסוג "פשע", הרי שאין הצדקה לשלול ממנו את מטריית החוק הסוציאלי.

"הטיפול הרשלני בחומרי הנפץ קשור לעבודה ומשרת תכלית תעסוקתית של מעסיקתו של התובע. התובע לא היה הבעלים והמנהל של החברה, והאחריות העיקרית בעניין זה הייתה מוטלת על מעסיקתו. אין ברשלנותו של התובע בלבד, הפועל מכוח הנחיות המעסיק בעניין האחסון של חומרי הנפץ, כדי לשלול כי מדובר בתאונת עבודה", כתב השופט.

עוד הדגיש השופט כי התובע לא אחסן את הזיקוקים על דעת עצמו או לצרכיו הפרטיים, ולא קיבל רווח כלשהו מהפרת הנהלים בדבר אחסון חומרי הנפץ. העבירות בהן הורשע נעשו אגב מילוי תפקידו ובהתאם להנחיות מעסיקתו, כך שאין בכוחן לשלול ממנו את הזכויות השמורות לנפגעי עבודה.

לפיכך השופט קיבל את התביעה והכיר באירוע כתאונת עבודה. לנוכח התוצאה חויב ביטוח לאומי לשלם לתובע הוצאות בסך 10,000 שקל.

• ב"כ התובע: עו"ד רינה נחמני רבינוביץ'
• ב"כ הנתבע: עו"ד ליעד עמר

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.